אנתרופוסופיה בישראל

דבר המערכת

בספטמבר 1989 נפתח בית ספר ולדורף הראשון בישראל, בקיבוץ הרדוף. עד שנת 2000 נוספו בתי ספר בירושלים, קריית טבעון ותל אביב. הגידול המואץ התחיל במילניום השלישי: תשעה בתי ספר יסודיים נפתחו מאז, מגוש שגב שבצפון ועד באר שבע שבדרום, בקצב של בית ספר אחד בכל שנה. בפרספקטיבה של עשרים שנה ניתן לומר שחינוך ולדורף זוכה לעדנה בישראל, בתקווה שהסיבה לכך היא יותר אהבת חינוך ולדורף ופחות שנאת החינוך הכללי.

את ציון עשרים השנים ניצלנו כדי לעצור ולשאול כמה שאלות עקרוניות ביחס לדרכו של חינוך ולדורף בישראל. שאלות אלה שזורות במאמרים והכתבות המופיעים בגיליון זה.

השאלה המרכזיות שנשאלת בגיליון זה היא שאלת היחסים שמקיימת הקהילה האנתרופוסופית בכלל ומערכת החינוך שלה בפרט, עם החברה, התרבות ומערכת החינוך בישראל. האם מתפתחים כאן איים של תרבות אנתרופוסופית, או שמא קיימת שאיפה להתערות בחברה הישראלית? "חינוך ולדורף בישראל נע בין הקצוות של בידול ועירוב", אומר איל בלוך בפאנל מחנכים מיוחד שנערך ביוזמתאדם עולם לרגל עשרים שנה לבתי ספר ולדורף בישראל (עמוד 28). "חשוב להבין שיש לו היכולת לבנות את החברה, אך יש לו גם היכולת להרוס אותה, אם תשלוט בו מגמה של התבדלות. כרגע אנחנו עסוקים בהצבת אלטרנטיבה לחינוך הקיים, אבל אני מקווה שזה ישתנה". מצד שני, טענתו של גלעד גולדשמידט היא ש"להשתלב בתוך מערכת ולהיות חלק ממנה – יש בזה טעם רק אם המערכת טובה באמת. אבל כולנו יודעים שהתרבות השלטת במדינה היא תרבות ערוץ 2, וגם מערכת החינוך במצב קשה". אולם גם גולדשמידט מסכים כי הצעד הבא של חינוך ולדורף צריך להיות השפעה על מערכת החינוך הכללית.

מהו סוג השילוב הרצוי? האם זהו שילוב חד-צדדי שבו צד אחד מעניק מידיעותיו לצד השני? או שמא יש לשאוף לדיאלוג מפרה בין שני הצדדים? עמדתו של שלמה מנדלוביץ', יזם בתחום החינוך, המקדיש חלק ניכר מזמנו ומרצו לקידום יוזמות חינוך ולדורף בקריית טבעון, ברורה: "יש חשיבות עליונה לשילוב בין המערכות, לא רק כדי "להציל" את המערכת הרגילה, אלא גם בשל תרומתו של שילוב זה למערכת האנתרופוסופית. שילוב כזה עשוי לתרום לגישור על פני ניכור ודעות קדומות. יתרה מזאת, התפתחות רוחנית אמיתית יכולה להתרחש רק מתוך מגע חי עם הסביבה. מגע חי זה משמעו שאין צד אחד ה"יודע", באופן אולטימטיבי, לעומת צד אחר שאינו יודע [...] מקובל כיום בקרב אנשי חינוך שאין זו השיטה הראויה היחידה לתהליך של צמיחה. דו-שיח פורה מושתת על מפגש בין שווים ועל העיקרון שלפיו כל צד מוכן להשתנות במסגרת הדו-שיח שהוא מקיים עם האחר". ("הביאו את היום", עמוד 42).

בעוד שבישראל אנו מציינים עשרים שנה לבית ספר ולדורף הראשון, בעולם בכלל ובגרמניה בפרט מציינים  תשעים שנה לבית הספר ולדורף הראשון שהוקם בספטמבר 1919 בעיר שטוטגרט. מערכת כתב העת פנתה  בשאלות אחדות אל וולטר ריטמולר, מראשי האיגוד לחינוך ולדורף בגרמניה, התשובות שהתקבלו הביאו לידי ביטוי מצב מורכב: למרות שאלמנטים מסוימים מחינוך ולדורף אומצו בחלק מבתי הספר הממלכתיים בגרמניה, חינוך זה ונתפש שם כ"מקרה מיוחד, שחקן זר אך מבוסס בשדה החינוך. אין מתייחסים אליו כאל חינוך 'מהפכני' או 'חדשני', אלא דווקא כאל חינוך שהתאבן" (עמוד 12). מצבו של חינוך ולדורף במולדתו מדגיש עוד יותר את הצורך של חינוך ולדורף בישראל לקיים דיאלוג עם המציאות החינוכית שסביבו.

מהלך  ראשון של מגמה זו מנץ כרגע בקריית טבעון: התיכון האנתרופוסופי החדש שנפתח השנה הוא חלק מחטיבת הביניים "אורט". תלמידיה של כיתה ט'7 באורט לובשים את התלבושת האחידה של בית הספר, ומוריה הם חלק אינטגראלי מצוות המורים של בית הספר. ומהו המפתח להצלחת היוזמה? ניתן למצוא אותו בדבריו של מיכאל אמן, אחד ממחנכי הכיתה, שבשיחה פרטית אמר: "הבנתי שההצלחה של בית הספר אורט היא גם ההצלחה של כיתתי". נדמה כי את דבריו של אמן ניתן להרחיב על כל חינוך ולדורף בישראל ובעולם. על היום הראשון בתיכונים החדשים שבקריית טבעון, ירושלים ותל אביב תוכלו לקרוא בעמוד 38.

את שאלת היחסים בין התרבות המתפתחת מתוך האנתרופוסופיה והתרבות הישראלית ניתן להרחיב אל מעבר לתחום החינוך. כיצד מציינות הקהילות בארץ את החגים העבריים? האם ישנם "חגים אנתרופוסופיים"? עוד על הנושא תוכלו לקרוא בכתבתה המרתקת של מיכל שי לי, "ושמחת בחגיך" (עמוד 24). נראה שגם בנושא הזה, התשובה טמונה ביכולת ליצור דיאלוג מפרה עם הסביבה.

על נושאים אלו ואחרים תוכלו לקרוא בגיליון הסתיו שנמצא בידיכם. אנו מקווים שתמצאו בו עניין, תועלת והנאה.

מועדים לשמחה,

נועם שרון

חזור | לראש המסך