אנתרופוסופיה בישראל

 




הפסל של נציג האנושות

מאת: סרגיי פרוקופייף

התפרסם בחיים האנתרופוסופיים

הפסל היה אמור להיות מוצב במקום מרכזי של הגיתהאנום הראשון. כשאדם היה נכנס ממערב והולך לכיוון מזרח, היה נתקל במבטו של נציג האנושות. כשהגיתהאנום הראשון נשרף, הפסל ניצל כי באותה עת הוא היה בנגרייה בשלבי הפיסול הסופיים שלו.
גובהו של הפסל הוא 9 מטר וכיום הוא ניצב ב-Gruppenraum בבניין הגיתהאנום השני.
כמו כל יצירת אומנות, יש לפסל מספר מרכיבים. הכריסטוס, נציג האנושות, ניצב בין שני כוחות קוטביים. האדם צריך לדעת שלרוע יש שתי הופעות. יש שני סוגים של רוע, והטוב הוא האיזון האקטיבי בין שני כוחות אלה. דרך איזון זה ניתן להתגבר על כוחות הרוע האלה. גם במאורעות של ימינו ניתן לזהות את הכוחות האלה.
כוחות הרוע האלה נמצאים בקוטביות הפוכה: לוציפר (אור) ואהרימן (חושך). ביניהם נמצאת הקשת שמחברת את האדם אל האלוהות.
אנו רואים את הדמות המרכזית שמביאה את הכוחות האלה לידי איזון. שני כוחות הרוע אינם יכולים להגיע אל הדמות שבמרכז, כיוון שבה שוכנת האהבה והם לא יכולים לסבול זאת. לוציפר מלמעלה, כשהוא מנסה להתקרב ונתקל באהבה, הוא משליך את עצמו אל תוך התהום. כך גם לגבי אהרימן. כשהוא מנסה להתקרב הוא נהדף בשל האהבה שאותה אין הוא מסוגל לשאת. 
רודולף שטיינר אומר הרבה אודות ישויות אלה, ישויות האור והחושך. באחד יש התפתחות מהירה ובשני יש התפתחות איטית. שתיהן אינן מתאימות להתפתחותו הנכונה של האדם. כך גם לגבי הטיפול במחלות ובדתות, שהקוטביות שבהן אינה לתועלת ההתפתחות של האדם.
שילוש זה, כריסטוס והישויות לוציפר ואהרימן, הוא גילוי רוח-הזמן שלנו. זהו השילוש של מיכאל. לאנושות יש תפקיד חשוב לפגוש את הרוע כדי למצוא בתוך עצמה את הכוח החופשי של הטוב.
בחלק הימני העליון של הפסל מופיעה דמותו של לוציפר ובחלק התחתון של הפסל מופיעה דמותו של אהרימן. בחלק השמאלי של הפסל, מופיעות שתי הדמויות, לוציפר ואהרימן, כשהן משלבות כוחות. במדבר היו שלושה ניסיונות. הניסיון הראשון היה על הגבעה – הניסיון של לוציפר. הניסיון השני היה בשילוב של לוציפר ואהרימן והניסיון השלישי – הפיכת האבנים ללחם – הוא הניסיון של אהרימן לבדו.
לאדם שלוש מערכות: ראש (חשיבה), ריתמית (לב-ריאות, רגש), גפיים (רצון). הישות האנושית תמיד מותקפת על-ידי לוציפר בראש ועל-ידי אהרימן ברצון, במטרה להפוך אותנו לחיות.
כיום, הקרב הוא על ליבו של האדם. מטרתו של לוציפר היא לכבוש את ליבו של האדם דרך ראשו (חשיבה) ומטרתו של אהרימן היא לכבוש את ליבו של האדם דרך גפיו (רצון).
כוח האהבה הוא המרכזי בישות האדם ואותו יש למצוא ככוח אוניברסלי.
נציג האנושות בפסל דוחף את לוציפר החוצה מהראש ואת אהרימן מהרגליים. אנו נמצאים בעידן של חירות ויש לנו מספר אלטרנטיבות בצד שמאל. יש אלטרנטיבה שלילית בשילוב של לוציפר ואהרימן שמאחדים כוחות כדי לתקוף את האדם. שילוב זה יכול לגרום למותה של האהבה על האדמה. התוצאה תהיה אז שהאדם יהיה בעל אינטליגנציה מאוד גבוהה ורצון של מפלצת.
קיימות הרבה אפשרויות להבנת הפסל הזה.
הישות בפינה השמאלית העליונה היא ישות ההומור. אחד הפַסלים שהשתתף בבנייתו טען שכל הפסל (כשהיה ללא ישות ההומור) נוטה ימינה ולא נראה מאוזן. רודולף שטיינר עבד על זה, וכדי לאזן את הפסל הוסיף את ישות ההומור. עלינו תמיד לראות שיש איזשהו מרחק מהאמיתות הרוחיות הנשגבות שיש בפסל זה, ולכן אנו צריכים מידה מסוימת של הומור, הומור רציני. זאת אומרת, הומור בתודעה מלאה, ולא מתוך התלהבות, אכסטזה.
בפסל ישנו דיוקן של ישות הכריסטוס. כך נראה כריסטוס כשהוא נדד באדמת ארץ ישראל. רודולף שטיינר אמר שכך הוא ראה אותו. כל התמונות של כריסטוס באמנות המערבית הן של אדם עם זקן, בעוד שלכריסטוס לא היה זקן. ועובדה זו מצביעה על סוג חדש של תודעה שעלינו לפתח בעצמנו.
כיצד נראה כריסטוס? כיצד ניתן לראותו במדיטציה? בפניו של כריסטוס מופיע שוב השילוש של האדם: המצח מייצג את החשיבה, העיניים והאף – את הרגישה והסנטר והלסתות – את הרצון.
במצח יש ביטוי לפליאה עצומה לכל מה שהאל ברא.
בעיניים ובאף יש ביטוי לאהבה טהורה.
בסנטר ובלסתות יש ביטוי לתודעה הבהירה.
רודולף שטיינר אומר שזו הייתה משימה עצומה לעצב את פניו של כריסטוס. קשה היה לעצב את העיניים כך שיבטאו אהבה אינסופית, לעצב את המצח כך שיבטא פליאה עצומה ולעצב את הסנטר והלסתות כך שיבטאו תודעה בהירה.
הוא גם אומר שהוא עיצב את הפסל כדי שהישות האנושית תגיע למפגש מודרני עם ישות הכריסטוס באלמנט האתרי. פסל זה צריך לסייע לנו להתאחד באתרי עם הכריסטוס. נוכל לעשות זאת כשנפתֵח בתוכנו את שלוש התכונות שנציג האנושות בפסל מבטא: פליאה, אהבה ותודעה. קודם לכל, נפתח בתוכנו אדם חדש בעזרת פסל זה כדי לפגוש את הישות העילאית של הכריסטוס.
ופסל זה משאיר אותנו חופשיים לבחור את הנתיב שניקח; לידה חדשה או משהו אחר.

חזור | לראש המסך


 

ב-1919 פנה אמיל מולט, מנהל בית-החרושת וולדורף אסטוריה בשטוטגרט ואחת מהדמויות המובילות בתנועה של השילוש החברתי, אל רודולף שטיינר בבקשה לייסד בית-ספר לילדים של פועליו. החל מ-1907 ועד מותו של רודולף שטיינר, ומאז ועד היום בכל המרכזים האנתרופוסופיים בעולם, ניצבים המחקר, הריפוי והיצירה האמנותיים במרכז של כל פעילות אנתרופוסופית. האוריתמיה הנה אומנות אשר מכילה בתוכה את כל האומנויות המלוות את האדם משחר התפתחותו: הארכיטקטורה, הפיסול, הציור, המוזיקה, השירה והפואטיקה. הרפואה האנתרופוסופית התפתחה מתוך עבודתם המשותפת של ד"ר איטה ווגמן ורודולף שטיינר עם קבוצת רופאים בבית-החולים בארלשהיים שליד דורנאך, שוויץ. הביוגרפיה עוסקת בהתפתחות האדם ומתארת (על ידי החוקים הביוגרפים) את המסע האנושי מלידה עד מוות, את התפתחותו הגופנית, הנפשית והרוחנית של האדם ואת הצמתים החשובים בחייו. רודולף שטיינר נתבקש ב-1924 על ידי קבוצה של חקלאים ממרכז אירופה שגילו דאגה לנוכח ההתדרדרות בבריאות של זני צמחים ובעלי חיים, להניח יסוד למדע ולפרקטיקה אנתרופוסופיים בחקלאות.

© כל הזכויות שמורות למחברים ולאמנים