אנתרופוסופיה בישראל

על הפרשנות הביוגרפית בהתייחסות לקארמה של האדם

אורנה בן דור

"מדע הרוח אינו השקפת עולם בעלמא, אלא דבר מה שבלעדיו לא יכול האדם בחלקו בן האלמוות, לדעת דבר על העולמות בני האלמוות. מדע הרוח הוא קול האלים הזורם אל הנפש כמציאות"[1]
חיינו מורכבים הן מהאירועים שקרו לנו, והן מהפרשנות שלנו על אותם אירועים. בתחילת המאה ה-21 התרבות שלנו עדיין שבוייה ברובה בפרדיגמת החשיבה הפסיכולוגית קלאסית מבית מדרשו של פרויד, כפי שהתהוותה החל מתחילת המאה שעברה. תורת הפסיכואנליזה של פרויד טוענת שהאדם מונע מצרכים גופניים, ומתהליכים נפשיים שנובעים מהתהליכים הגופניים האלה. כך, הפסיכואנליזה נותנת תמונה שלא לוקחת בחשבון את היות האדם ישות הבאה מעולם הרוח, ולפיכך לא חלים עליה חוקיו של עולם זה, אלא רק חוקיו של העולם הארצי . החשיבה הביוגרפית שנשענת על ידע האדם השלם שהביא רודולף שטיינר, מציעה דרך אחרת של פרשנות, פרספקטיבת על, על חיינו כאן על פני האדמה.
במהלך לימודיי ועבודתי כיועצת ביוגרפית, עלו אצלי תובנות שנתנו פשר חדש למשברים ולקשיים ולנקודות צומת בחיים. החיפוש של מקור הבעיה בילדות, בהורים או בסביבה הוא לפעמים פתרון שזהה לבעיה עצמה. אין מוצא ממנו. התובנה החדשה, שהיא לא תמיד פשוטה עבור המיועץ, היא שהוא עצמו, בהחלטה שמעבר לחיים האלה, הביא על עצמו את התנסויות חייו, גם הקשות שביניהן. למרות היותה של תובנה זאת לא פשוטה, הרי שהיא לעיתים קרובות משחררת ומהווה פתח לשינוי ולשלווה חדשה.
"מחקר הרוח עוסק בדברים המהווים צורך חיים לכל נפש אנושית. הוא עוסק בשאלות הקשורות לשמחה ולסבל הנפשיים המוצדקים הפנימיים ביותר. הוא עוסק בדברים שבאמצעות ידיעתם מסוגל האדם לשאת את גורלו בצורה כזו, שהוא מתמלא בסיפוק ואושר פנימיים, גם כאשר גורל זה מלא סבל וכאב. שאלות שבלא תשובה עליהן הופך האדם שומם וריק בפנימיותו- אלו הן השאלות של מדע הרוח"[2]
שטיינר אומר שלאחר המוות אדם רוכש את הידיעה לגבי הרוע שגרם לזולת, הסבל והכאב. הוא מבין את משמעות המעשה בכך שהוא יודע שערכו שלו עלה או ירד בעיקבות מעשה זה. על ידי מעשה שגורם סבל לזולת האדם נעשה פחות מושלם. הרצון של האדם לתקן את עצמו ולרכוש שוב את הערך שאבד, מוביל לכך שהוא בעצמו גורם לאירועים מסוימים בחייו הבאים שיקרו - על מנת שתהיה לו הזדמנות לתקן את ישותו הבלתי שלמה. כל התנסות שהבאנו על עצמנו לפני הלידה במצב תודעה גבוה מטרתו אחת: להביא להתפתחותינו כבני אדם ולתיקון הפגמים שלנו, גם אם מנקודת מבט ארצית בחיינו הנוכחים הוא נחווה כבלתי נסבל וכבלתי רצוי.
.... "לאחר המוות עובר האדם תקופת היטהרות, וחווה באופן נפשי באיזו מידה מעשה מסוים שביצע בחיים הקודמים מהוה מכשול עבור המשך התפתחותו. כשהוא חווה זאת נוצר בו הדחף לתקן את תוצאות המעשה. הוא מביא עימו דחף זה אל החיים החדשים, והימצאותו יוצרת בו את המהלך המובילו למקום בו אפשרי תיקון המעשה. אם נעקוב אחר מכלול דחפים מעין אלה, נוכל למצוא את סיבת היוולדו של אדם בסביבה מסוימת בהתאם לגורלו"  [3]
הפרדיגמה הביוגרפית אינה עוסקת בהורים כמעצבים האולטימטיבים של הגורל, וכן לא בסביבה. נקודת המוצא שלה היא ההחלטה שמעבר ללידה, המביאה את האדם לבחור להיוולד להורים מסוימים ולסביבה מסוימת. שטיינר מגדיל ואומר שלא רק שאדם בוחר את המשפחה, העם, הסביבה אליה ייוולד, אלא שעוד מעולמות הרוח הוא עובד על עיצוב התכונות התורשתיות אצל אבות אבותיו - אותן תכונות מסוימות שאיתן הוא רוצה להגיע לעולם (מובן שעובדה זו אינה מקטינה כמובן את האחריות שיש לנו כהורים כלפי ילדנו, ואינה מצביעה על הכיוון של התעלמות מהאירועים שהתרחשו בילדותנו).
הייעוץ הביוגרפי אינו עוסק רק בפתרון בעיות ובהקלה על הסבל, למרות שבאופן פרדוכסלי, בסופו של התהליך זה אכן מה שקורה. הוא עוסק במציאת המשמעות המוחלטת של מה שקרה. עניינו של הייעוץ הביוגרפי הוא במציאת המשמעות של חיי אדם, מציאת חוט השני שעובר דרך חייו האינדיבידואלים, חוט שמצביע על כיוון מסוים לשם מוליכים אותו חייו, לקראת היעד ולעיתים גם לקראת היעוד.
חשוב להבין שעד אמצע החיים איננו חופשיים באמת לעצב את גורלנו. גורלנו נקבע מהעבר. ידיעה זו שמה את אירועי העבר בהקשר הנכון, והיא כשלעצמה מספקת נחמה. מיועצים רבים חשים עצב גדול כשהם מבינים עד כמה חיו את חייהם באופן חלקי, וויתרו על חלק מהמהות שלהם במחצית הראשונה של חייהם . ההבנה שבמהלך החלק הראשון של החיים האדם אינו חופשי מהגורל שהביא איתו מהעבר נותנת סוג של לגיטימציה לאותם חיים חלקיים ובכך נותנת משמעות ונחמה.
הויתור על הישות השלמה של האדם, עד אמצע החיים - אינו משגה. הבעיה כאן היא בעצם הפתח לפתרון, וזאת משום שכל החלק הראשון של החיים ענינו באינקרנציה, כלומר בהתגשמות לתוך העולם הזה. אי לכך, נכון הוא לוותר על חלקים בתוכנו שמאיימים על עצם קיומנו.  וכך לגבי מטופלים צעירים –אנחנו מתבוננים על הבעיה ולא תמיד מנסים לפתור אותה. ההנחה היא שהדברים התרחשו בחלק הראשון של החיים בדיוק כפי שהיו אמורים להתרחש. אנו מנסים ללוות את המטופל הצעיר בדרך שלו, לעזור לו להבין את גורלו ולשמש עבורו כמצפן שמכוון אותו לעתידו.
החל מאמצע החיים, האדם עצמו יכול להשפיע על הקארמה שלו כתוצאה מעבודה מודעת על הקשרים בין הגורמים תוצאות בחייו. אפשר להבין חוקיות זו באמצעות המשפט ביהדות "הכל צפוי והרשות נתונה", כלומר, ישנם דברים שאנו מביאים איתנו מלפני הלידה, כביכול קבועים, וזה "הכל צפוי". הרשות נתונה לנו לתקן את הדורש תיקון, לפרש באופן אחר את חיינו ובכך לתת להם משמעות שונה.
"יש קשר סיבתי בין התנהגות בעבר להתנהגות בהווה אולם כיוון שמאורעות העבר אינם ניתנים לשינוי, הרי – או שאנו חייבים לאבד כל תקווה לגבי אפשרות של שינוי, או שאנו חייבים להניח כי לפחות מכמה בחינות חשובות, יש לעבר השפעה על ההווה רק באמצעות הפירוש שנותן האדם בהווה לניסיון העבר." [5]
כלומר- את העבר אי אפשר לשנות. אבל את פרדיגמת המחשבה לגביו אפשר.
ציטטתי כאן דברים מתוך ספרון קטן ומבריק בשם "שינוי". שלושת המחברים מדברים שם על שני סוגי שינוי - שינוי לכאורה ושינוי באמת (או, שינוי ממעלה ראשונה ושינוי ממעלה שניה).
"לפרש מחדש, משום כך, משמעו לשנות את המערך, או את נקודת המבט המושגית ו/או הרגשית אשר על פיהם פועלים במצב כלשהו, ולשים אותם במסגרת אחרת, ההולמת במידה שווה או אפילו טובה יותר את העובדות של אותו מצב ממשי, ובכך לשנות את כלל משמעותו" [6]
הביוגרפיה של אדם היא מלאכת מחשבת עולמית מופלאה. כאשר אנו יורדים לעומקה ומעבירים חוטים סמויים בין הגילאים השונים מתוך הידע הרוחני שנתן לנו שטיינר, נפרשת לפנינו תמונת חייו של האדם, התיקון שלו בחיים אלו, המשימות שלו וכן היעוד. ובכך אנו יכולים להשפיע על הקארמה.
..." כעת אירוע מסוים הינו אולי מכאיב, משום שהוא מופיע לפנינו כתוצאה של מה שקדם לו. אך אפשר לראותו גם כנקודת מוצא למה שיבוא. אז נוכל לומר: אנו חשים כי כאן נמצאת נקודת המוצא, כאן נמצא הגורם להשפעות שיאירו את העניין באור שונה לחלוטין! כך יכול חוק הקארמה עצמו להיות המקור לנחמה. הנחמה אינה מתקיימת אם אנו מתרגלים להציב אירוע רק בסופה של סדרת תופעות ולא בתחילתה"[7]
הקארמה מתרחשת, אומר שטיינר, כשאין תודעה עצמית. אז קורה מה שצריך לקרות. מודעות וחקירה לתוך הביוגרפיה יכולות להסיט את הקארמה ממסלולה הסטיכי לכאורה (סטיכי-תהליך טבעי שקורה מעצמו), לתהליך שמושפע מהמודעות הערה שלנו, ובכך נפתח פתח לחופש חדש. חופש שאדם יכול לרכוש אותם בעזרת עבודה רוחנית מודעת על עצמו. 2000 שנה מעכשיו, אומר שטיינר, תגיע האנושות לזמן שבו כל אדם יוכל לראות את איזון הקארמה שלו במעין תמונת חלום, ולדעת: "כך וכך קורה כתוצאה מדבר מסוים זה או אחר שעשיתי בגלגול הקודם". היום בתקופתנו אנו רק מתחילים לפתח את החושים לכך אבל יכולת זו תלך כאמור ותתפתח בעתיד.
שטיינר מציין שלוש רמות של ראיה שהיא מעבר לחשיבה האינטלקטואלית שלנו. הרמה הראשונה ביניהן, והזמינה ביותר מהשלוש לאדם בן ימינו, מכונה האימגינציה. האימגינציה קשורה ביכולת שלנו לפנות את הנפש שלנו מהתכנים שלה, וליצור חלל לתמונות רוחניות להיכנס לתוכה. בתהליך הביוגרפי היועץ והמיועץ מפתחים ביחד את היכולת הזו, כשהם מתבוננים על האירועים שקורים בגילאים המכוננים (8) כעל תמונה הטומנת בחובה פתרון יצירתי, שבא ממקום שנמצא מעל לחשיבה הרגילה. האירוע נפרש לפני היועץ והמיועץ כתמונה סימבולית, אימגינטיבית, וחורג מגבולות הפרטים והקליפות שלו.
היצירתיות שלנו בחשיבה הרוחנית היא היצירה מחדש של ההקשרים שבין הדברים והאירועים הקיימים בעולם. החשיבה הביוגרפית מציעה דרך חשיבה לפרשנות של החיים שלנו שמובילה לשינוי אמיתי. כך עבודת הביוגרפיה, שנשענת על ראייתו העמוקה של שטיינר, מאפשרת כבר היום לאדם להתבונן, להבין ואפילו להתערב ולכוון את חייו דרך תובנות חדשות, לעתיד טוב יותר.

1- רודולף שטיינר,- עיונים אזוטרים עמוד 7 –" מעשה כריסטוס וכוחות הנגד הרוחיים - לוציפר, אהרימן, אזוראס". ברלין, 22 במרץ 1909
2 - רודולף שטיינר, מטמורפוזות של חיי הנפש – שליחותו של מדע הרוח בעבר ובהווה. כרך שני, עמ' 18 הוצאת תלתן, 2000
3 - רודולף שטיינר, מדע הנסתר בקוויו העיקריים, עמ' 80, הוצאת תלתן.
4 - ראה המאמר "גיל 9 בראי הביוגרפיה" באתר זה (אנתרופוסופיה- ביוגרפיה)
5 - פאול ואצלאוויק, ג'ון ויקלנד, ריצ'רד פיש, שינוי – עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן, ספרית פועלים, 1991.
6 - שם, עמ' 101-102.
7 - רודולף שטיינר, התגלויות הקארמה באדם ובעולם, הרצאה ראשונה, עמ' 16, הוצאת תלתן.
8 - להסבר על המושג "גיל מכונן", ראה המאמר "גיל 5 בראי הביוגרפיה" באתר זה(אנתרופוסופיה- ביוגרפיה).

אורנה בן דור - היא יועצת ביוגרפית, מייעצת ליחידים, עובדת עם קבוצות ומעבירה קורסים לביוגרפיה.
עורך לשוני- גיא אהרון

חזור | לראש המסך