אנתרופוסופיה בישראל

התפתחות ההליכה, הדיבור והחשיבה בגילאי 3-0

מאת: ליאת מנקין

מתוך החיים האנתרופוסופיים בישראל, גיליון 7-9
בשלוש שנות חייו הראשונות, עושה הילד צעדים משמעותיים ביותר בדרכו להפוך לאדם העומד ברשות עצמו והמסוגל לדאוג לעצמו ולתקשר עם סביבתו. בשנים אלו מפתח הוא את יכולות ההליכה, הדיבור והחשיבה. ניתן לומר, שבשום שלב מאוחר יותר בחייו, לא יקלע האדם לסיטואציה בה הוא לומד כה הרבה בזמן כה קצר.
כבר ברחם אמו ומיד לאחר הלידה, מתחיל התינוק להתנועע. בתחילה אלו תנועות לא ממוקדות ולא נשלטות, אך בהדרגה, במהלך החודשים הראשונים, מביא עצמו התינוק לשליטה בכל אברי גופו.
האישונים, שלעתים קרובות מרצדים בימים הראשונים או פוזלים לכיוונים שונים, הם האיבר הראשון עליו משיג התינוק שליטה. בהמשך, בגיל 6-3 חודשים, הוא רוכש את היכולת לתפוס חפצים ולשלוט בתנועות רגליו. בגיל 9-6 חודשים הוא מתחיל לעמוד ובסביבת גיל שנה – ללכת.
אותו תהליך, שתחילתו בשכיבה חסרת אונים וסופו בשליטה על תנועות הידיים והרגליים – עד להזדקפות מלאה והליכה, הוא גם תחילתו של תהליך ארוך בו לומד התינוק להפריד את עצמו מן העולם הסובב אותו. מיצור התלוי לגמרי בסביבתו, החש אחדות עם כל דבר או אדם עמם הוא בא במגע, ועד ליום בו הוא מסוגל לכנות את עצמו במילה "אני" ולהכיר ביחודה של מילה זו, מילה אותה יכול כל אדם לומר על עצמו אך לעולם אינו יכול לכנות בה את זולתו. תהליך זה מסתיים בסביבות גיל 3, כאשר מתחיל ה"אני" להתגלות, ומקבל חיזוקים בגילאים מאוחרים יותר, עד להתגשמותו המלאה בגיל 21.
מיומנות נוספת אותה רוכש התינוק בגיל זה, היא הדיבור. הדיבור קשור קשר הדוק לתנועה ואנו מחלקים אותו לשלושה תחומים: השפה ככלי לביטוי עצמי, הקריאה בשם לדברים והיכולת לשוחח עם הזולת. הדיבור משמש לילד כלי להבנת התחושות, הרגשות והמחשבות שלו, ויוצר מכנה משותף חברתי הן ע"י הקריאה באותם השמות לדברים השונים והן באמצעות היכולת לנהל שיחה עם האחר.
בסביבות גיל שנה, כאשר התינוק משיג שליטה באברי גופו, הוא מתחיל לעצב, מתוך ההברות וההגאים שהשמיע עד כה, מילים ומאוחר יותר גם משפטים. בסוף שנת חייו הראשונה כבר מבחין התינוק בגוונים בקול, באווירה אשר בה נאמרו הדברים – אם בכעס או בנעימות – וכן מתחיל הוא להבין מילים בודדות. עד גיל שנה וחצי התינוק כבר מסוגל להגות מילים שלמות (אם כי בנות הברה אחת או שתיים בלבד), כאשר כל מילה מביעה משפט שלם. לדוגמא: "חלב" = אני רוצה לשתות חלב.
בגיל שנתיים כבר נמצא ברשות הפעוט אוצר מילים גדול למדי והוא מסוגל להבחין בשלוש קבוצות מילים: מילים עיקריות, שמות עצם ומילות זמן. הבסיס לבניית משפט כבר קיים אך המילים אינן מופיעות בסדר הנכון. בסביבות גיל שלוש, מתחילה השפה לחיות בפנימיותו של הילד והוא נהנה לגלות את האפשרויות הגלומות בה. אוצר המילים שלו גדל והוא מתחיל להכיר גם מילים נרדפות ולשחק עם השפה.
משלב זה ואילך ילכו המיומנויות שלו וישתכללו עד לשלב בו יהיה מסוגל לנהל שיחה. בנייה נכונה של משפטים הינה תנאי הכרחי לתחילתה של חשיבה לוגית אצל הילד, שכן, כמו למשפט, גם לחשיבה, סדר פנימי וחוקים משלה. תנאים הכרחיים נוספים הינם: 
  • פיתוח הזכרון – החל מכך שהילד מכיר ומזהה את פניה של אמו לאחר מספר ימים ועד לשלב שבו הוא מסוגל להיזכר בארועים מהעבר.
  • פיתוח הדמיון - ע"י משחק בו בורא הילד עולמות בעלי סדר פנימי משלהם, עליהם הוא יכול להתבונן כצופה מן החוץ.
  • כולת להתמצא במרחב ובזמן.
בסופו של התהליך יהיה הילד מסוגל לחשוב מחשבות בעלות הקשרים הגיוניים בעצמו, ולא רק לקלוט בחושיו רשמים מן החוץ. הילד יתחיל להבין את העולם הסובב אותו ויגלה, לאט לאט, את ההקשרים בין הדברים.
עם התעוררות החשיבה, מגיע גם תהליך ההפרדות הנפשית של הילד מסביבתו, לשלב בו הילד קורא לעצמו "אני". הוא מעמיד את עצמו מחוץ לדברים וצופה בהם מן הצד. הילד והעולם אינם מהווים עוד יחידה אחת. בתהליך זה, אותו אפשר להקביל לגירוש מגן העדן, "מוותר" הילד, באופן בלתי מודע, על הנוחות שבחיים חלומיים ומונחים, לטובת חשיבה עצמאית וגילוי מחודש של העולם ושל עצמו. הוא דוחה את הכוונתם של הוריו ואת חברתם של חבריו למשחק וחווה בדידות. תקופה זו מכונה גם "תקופת הדווקא הראשונה" והיא מלווה בכאב רב אצל הילד ומובן מאליו – גם בסביבתו.
***
לסיכום: בשנת חייו הראשונה, לומד הילד ללכת זקוף, כך שהוא יכול להפריד עצמו, מהבחינה הפיסית, מן העולם. בשנתו השנייה הוא מתחיל לדבר ויוצר סדר וביטחון בסביבתו הקרובה. בשנה השלישית מתחילה להתעורר החשיבה ועמה מתעוררת גם התודעה.

כיצד יכולים אנו ללוות את הילד בשלבי התפתחותו הללו?

מתוך העבודה עם ילדים בגילאי 3-0, אני נדהמת כל פעם מחדש לחוות כמה מעט "תוכן", נדרש במהלך היום. בגילאים אלו, הפנייה אל הראש, אל החשיבה, בעזרת הסברים, דידקטיקה ו'הרצאות' קטנות בעלות מוסר השכל – היא בעייתית ביותר. עולמם של הילדים מאוכלס בתמונות חיות וגם עלינו להשתמש בתמונות בפנייתנו אליהם. במקום לבקש מילד, לדוגמא, שישים את הכסאות במקומם, אפשר לבנות ביחד רכבת ארוכה. בדרך זו שיתוף הפעולה מצד הילד גובר ועמו גם שמחת העשייה.
חשוב לנסות וליצור אוירה חלומית ככל האפשר, מרחב בו הילד יוכל לחיות בעולמות דמיונו, לשחק וליצור עולמות חדשים. אוירה יצירתית ועמלנית שכזו נוצרת בעזרת דיבור רך ושירה פנטטונית וגם כאשר המבוגר הנמצא בשטח עוסק בעצמו בעבודה כלשהי, תהא זו אשר תהא. התנאי היחיד הוא, שהילדים יוכלו להבין מה עושה המבוגר שלצידם ולחקות את עבודתו. על כן עבודתו של המבוגר צריכה להיות ברורה ומסודרת ובעלת הגיון פנימי משלה. למוטוריקה הגסה וליכולת התנועה של הילדים, אפשר לעזור באמצעות עידוד הילדים לגלגולים, קפיצות, ריצות וכל מה שמשלב בתוכו קואורדינציה ותנועה. אל המוטוריקה העדינה ניתן לפנות באמצעות משחקי אצבעות קטנים ולא מורכבים המלווים בשירה.
בשלוש השנים הראשונות, אנו טומנים את הזרע לשנים העתידות לבוא ויכולים להשפיע על התפתחותו של הילד באופן שלעולם לא יחזור על עצמו. אם לא נשכח זאת, ואם נכניס מעט יותר תודעה לדרך בה אנו מחנכים את ילדינו, נוכל להתייחס אליהם ואל הדרך אותה הם עוברים ביראת כבוד ובאהבה – כל ילד והדרך האישית והמיוחדת לו. 

חזור | לראש המסך