למי מיועדת האוריתמיה?

נדב נחתומי

 
מה מחפש היום האדם כאשר הגיע לנקודה בחייו בה עליו לבחור ולהחליט על עתידו, מקצועו, האופן שבו ישתלב בחיי הקהילה והחברה?

לרוב יחוש היום האדם חוויה מכאיבה של נתק ופירוד בינו לבין החברה בה הוא חי.

הוא נושא בתוכו חוויה פנימית של חיי הרוח והנפש, אשר הנם הביטוי לאינדיבידואליות הייחודית שלו. בין חוויה זו לבין מה שקורה סביבו בתרבות, בחברה, במדינה, בחיים החיצוניים והמעשיים הוא אינו מוצא שום קשר.

איך יקבל אישור וחיזוק לגבי כוחותיו הפנימיים האינדיבידואליים, ואיך יחבר ביניהם לבין המציאות החיצונית ארצית על פני האדמה?

אדם יכול לחוות את החוויה הבאה:

אני ניצב כאן למטה בתוך העולם הארצי ואני מתמלא כאן על פני האדמה, לא בדברים הארציים השייכים לה, כי אם חווה בעוצמה רבה בתוך נפשי את הישות האלוהית הגבוהה של האדם, אשר מקורה בעולם הרוח.

כאשר חוויה פנימית זו נחווית באופן אומנותי, ובאדם מתעורר צורך עמוק לבטאה כתמונה חיצונית, אשר יכולה להתגלות בתנועה בזמן ובמרחב על פני האדמה, אז יכול האדם להפוך עצמו לכלי, כלי אשר מביא לידי ביטוי דרך עצמיותו האינדיבידואלית את היחסים ביןאדם עולם, אדם כזה יכול להפוך ולהיות אוריתמיסט!

כאשר ברצוננו לחדור לטבעה האמיתי של האוריתמיה, עלינו בהכרח לחדור לטבעה של הישות האנושית. זאת משום שהאוריתמיה באופן בולט יותר מכל אמנות אחרת יוצרת עם מה שקיים בטבעו של האדם עצמו. קחו לדוגמא כמה אומנויות אחרות, אומנויות הדורשות כלים ומכשירים לביטוין. לא תמצאו מכשיר או כלי כל כך קרובים לאדם כמו הכלי בו משתמש האוריתמיסט. אומנויות הפנטומימה והריקוד אכן משתמשות באדם ככלי לביטוי אומנותי, אבל במקרה זה משמש האדם כחקיין בלבד, של דברים שכבר נמצאים באדם על פני האדמה. בנוסף לכך, באמנות הפנטומימה אנו מוצאים שתנועות מסוימות משמשות בעיקר להדגשה ולהבהרה של דבר מסוים, אותו עושה כבר האדם בחיי היום יום. הפנטומימה מדגישה את הדיבור, ועל מנת להתקרב אל הדיבור מתווספת התנועה. כך שמדובר כאן במשהו שרק מתווסף באופן משני אל מה שקיים כבר באדם במישור הפיסי. באמנות הריקוד, אנו עוסקים בהזרמה של חיי הנפש הרצון והרגש אל התנועה של גוף האדם, אשר שוב, רק חוזרות על מה שנימצא בכלל אפשרויות התנועה המצויות באדם במישור הפיסי.

במקרה של האוריתמיה, אנו עוסקים במשהו שאינו נמצא בשום אופן בחייו הרגילים והיום יומיים, אלא במשהו שחייב לחלוטין להיות יצירה של האדם באופן ישיר מתוך עולמות הרוח, במשהו אשר יוצר עם אפשרויות התנועה של הישות האנושית, הנפשית, הפיזית והרוחנית כאמצעי לביטוי אומנותי.

וכעת עלינו לשאול מה בעצם נמצא שם? מי רוצה להתגלות? מי עושה שימוש בתנועה האנושית כדי לבטא עצמו באופן אומנותי? על שאלה זו ניתן יהיה לענות רק כאשר נבין שהאוריתמיה הינה למעשה, דיבור ניגלה ומוסיקה ניגלית לעין. כשאנו נותנים עיצוב לדיבור דרך פנטומימה, מצייד אותנו הדיבור הרגיל בתמונה או בדימוי. אולם כשאנו מעצבים את הדיבור עצמו או כאשר הדיבור עצמו מעצב אותנו, אנו מגלים שהאחרון איננו מכיל בתוכו דימוי שכזה. הדיבור מופיע מתוך האדם כתוצר עצמאי. בשום מקום בטבע לא מצוי הדבר המתגלה בדיבור ואשר נוצר דרכו. בטבע, במישור הפיסי על פני האדמה, נשארים החוקים הפנימיים הרוחניים החיים עצמם סמויים מן העין, מתגלות ונשמעות רק הקליפות החיצוניות. כאשר אנו עושים אוריתמיה אנו מביאים לידי ביטוי ומגלים על פני האדמה במישור הארצי את התוכן הרוחני הפנימי של הדיבור. הסמוי מן העין הופך לניגלה לעין. ומאחד את עולם הרוח עם ובתוך עולם החומר. מאחד מחדש את ישות האדם עם ישות העולם.

גתה ביטא זאת כך:

 כאשר הטבע

 מתחיל להסיר

 ולגלות לך את מסתוריו

 תחוש בכמיהה

 שאין לעמוד בפניה

 לפרשנותה המכובדת

 של האמנות.

כאשר מסתכלים על התפתחות ההיסטוריה האנושית, אנו רואים איך כל האומנויות בזמנן "נופלות" מן השמיים, מתקבלות על ידי האדם והופכות על ידי כך לחלק בלתי נפרד מחיי התרבות האנושית. וכך קרה גם לאדם עצמו, הוא עשה את דרכו מטה אל האדמה ביחד עם האמנויות ומלווה על ידן – כך נשמר תמיד הקשר בין לב העולם ללב האדם.

האוריתמיה הנה אומנות אשר מכילה בתוכה את כל האומנויות המלוות את האדם משחר התפתחותו: הארכיטקטורה, הפיסול, הציור, המוזיקה: המכילה בתוכה את חוקי המתמטיקה והגיאומטריה, השירה והפואטיקה אשר מכילות בתוכן את חוקי השפה, הדקדוק, הלוגיקה והמחשבה.

היא אמנות אשר בנויה מן היסודות, הכוחות והחוקים הפנימיים של כל האומנויות הללו.

היא נולדה על פני האדמה מתוך מחקריו של הפילוסוף האוסטרי רודולף שטיינר (1861-1925) רק בתחילת המאה העשרים (13-1912), ולכן הנה בו זמנית האמנות העתיקה, הצעירה והמודרנית ביותר (במשמעות האמיתית של המילה מודרנית!) והיא מאפשרת לאדם לצעוד אל שלב חדש בהתפתחותו הרוחנית:

למצוא עצמו כישות רוחנית עצמאית בתוך עולם החומר ולעשות בתודעה עצמית חופשית את הדרך חזרה אל עולמות הרוח.

כותבת טטינה קיסילייב: אחת מן האוריתמיסטיות הראשונות שעבדה עם ר.שטיינר:

"זאת הייתה המטרה הנשגבת אותה הציב בפנינו רודולף שטיינר, ונתן לנו את הכלי להגשמתה. הוא העניק לנו את האוריתמיה לטפחה ולפתחה עד שתהפוך להיות קנינינו. זאת הייתה הדרך אשר בה איפשר לנו לפסוע, זה היה הסף, אשר קרא לנו לחצות, דרך נמשכת והולכת, משימה מקודשת, זאת הייתה רק ההתחלה עבורנו, רק הצעד הראשון, אשר היה ביכולתנו לצעוד על הדרך הזאת".

במשך המאה האחרונה הפכה האוריתמיה לאמנות במה, אמנות חינוכית (המיושמת בבתי ספר) ואומנות מרפאת.

מה היא אם כן הכשרה מקצועית באורתימיה
תארנו קודם לכן את האוריתמיה כאמנות אשר מכילה בתוכה את היסודות של כל האמנויות ולכן הנה האמנות העתיקה והצעירה ביותר. ננסה כעת להאיר זאת מנקודת מבט נוספת ולהסביר ולהדגיש מה למעשה אנו לומדים בבית הספר לאוריתמיה: היום בבתי הספר מכיתה א' ועד למוסדות ההשכלה הגבוהה נלמד כל הידע אשר רכש האדם על פני האדמה משחר ההיסטוריה האנושית. בעבר, נחווה ידע זה כידע חי בתוך נפשו של האדם.
 
במהלך הזמנים אבד ונעלם בהדרגה הקשר החי עם המקור הרוחי של ידע זה, אשר הפך להיות מופשט ומנוכר, וככזה מהווה היום את הבסיס לכל כל הישגי המדע והטכנולוגיה עליהם נשען האדם במהלך חייו הארציים. תהליך זה היה הכרחי משום שעל ידי כך רכש האדם אינדיבידואליות וחופש.
אולם היום כאשר האדם שואל את עצמו: מה נמצא מאחורי כללי וחוקי הדקדוק המתמטיקה, השפה והמוזיקה אשר הוא לומד בבית הספר? "מה בין הידע שיש לי אודות הדברים בראש לבין החוויה הנפשית שלי"? אזי הוא יחווה: יובש, ריקנות, שעמום ודלות. הוא אינו חווה יותר את העושר של התנועה, החיים, הצבע, המקצבים וחום הרגש אשר היו נחלתו בעבר.
הוא חווה שתהום פעורה בין השניים: בין הידע המופשט אשר רכש בבית הספר לבין הזיכרון אשר קיים בנפשו אודות החיים הפנימיים של הידע, הקשר ביניהם - אבד לו.

בבית הספר לאוריתמיה אנו צריכים לחזור ללמוד ולדעת את היסודות של חוקי התחביר, והדקדוק, של השפה, את התפתחותה במהלך ההיסטוריה. ואת הסגנונות השונים של השירה והספרות. את חוקי התאוריה של המוסיקה והתפתחותה במהלך ההיסטוריה. אלו הנם היסודות והבסיס עליהם בנויה האוריתמיה.

האוריתמיה הנה שפת תנועה חדשה אשר מבטאת בזמן ובמרחב את החוקים הללו: כל אחד מאותם יסודות של השפה והמוזיקה מקבל תנועה, מחווה ואופן ביטוי של תנועה במרחב. (כראוגרפיה) ביטוי תנועתי זה מתרחש מתוך הלב של האדם ועושה שימוש בישותו השלמה במישורים הרוחני, הנפשי והפיזי. וזהו הייחוד והחידוש של האוריתמיה: שפעילותה מתרחשת בדיוק באותו מקום בו פעורה היום התהום בנפש האנושית בין הידע אשר הפך מופשט, לבין החוויה של אותו הידע החיה בפנימיות הנפש.

שפה אוריתמית זאת, אותה אנו לומדים במשך שנות ההכשרה: מעצם טיבעה, מגשרת על הפער בין החוקים החיצוניים, לבין החיים והכוח המצויים בתנועה האנושית ובצלילי הדיבור והמוזיקה, ומאחדת את הידע החיצוני עם החוויה הפנימית, ובכך יוצרת שוב חוויה שלמותית אחת בנפשו של האדם.

אנו מנסים לקחת את הכוח של אותה חוויה רוחנית פנימית ראשונית אשר תוארה בתחילת הדברים, לחזק אותה, לבנות אותה כממשות בעלת כוח ופעולה רוחנית בחיים הארציים על פני האדמה. על ידי הלימוד וההתאמנות באמנות האוריתמיה ליצור תהליך אשר בו לומד האדם להכיר בתוך עצמו את הכוח של הרוח, את הזיכרון של הרוח, ערנות של רוח וראיה של רוח: את עצמו כישות רוחנית, ליצור קשר חי וישיר עם הכוחות אשר בנו ועיצבו אותו, אשר למעשה נמצאים בתוכו אבל מוסתרים מתודעתו.

זהו תהליך של לידה והשתנות. האדם מוליד ומגלה את ישותו הפנימית בכוחותיו העצמאיים שלו, מחזק את עצמו, משתנה ונהיה לאדם חדש אשר לא הכיר קודם לכן. הוא מעצב בתוכו כלי אשר מכשיר אותו לפעול בעולם בשרות האוריתמיה, כאמן מורה ותראפיסט (מרפא בתנועה) ולתרום להעשרת חיי התרבות, החברה, החינוך והרפואה של הקהילה האנושית בה הוא חי.

המטרה של בית הספר לאוריתמיה בהרדוף הנה לאפשר לאנשים הרוצים בכך -לעשות את התהליך המתואר כאן.