אנתרופוסופיה בישראל

 




ראיון עם אריה בן-דוד על רשמיו האישיים מהשינויים המתרחשים בשנים האחרונות בגיתיאנום בשוויץ

שאלה: אתה וג'אן נוסעים לעיתים קרובות להעביר קורסים, או להופעות בדורנאך, האם אתה חווה שינויים משמעותיים המתרחשים במקום במהלך השנים? מה הרושם שלך מהאווירה?
תשובה: בהחלט אפשר להבחין בשינויים גדולים, מאז הגעתי לשם לראשונה באמצע שנות ה-80, למעשה כמעט כל הצוות המוביל התחלף וגם המבנה עבר שיפוצים ושינויים משמעותיים.

שאלה: מה הם רשמיך האישיים מהשיפוץ מבחינה אמנותית?
תשובה: השיפוץ באולם הגדול היה מבצע הנדסי, כלכלי ואמנותי מאוד גדול, שדרש כוחות רבים בכל התחומים. כעת, לאחר השיפוץ אפשר להנות מהשתקפויות אור צבעוני מרהיבות על עמודי הבטון  שנוספו לאולם עם העתקי הצורות שעיטרו את עמודי העץ של הגיתיאנום הראשון. הגיתיאנום הראשון שנבנה מעץ ע"י אנשים מ-17 לאומים שונים במשך כ-10 שנים, מ- 1913, הוצת ע"י מתנגדי האנתרופוסופיה ב- 31 לדצמבר 1922. מבנה חדש מבטון תוכנן ע"י רודולף שטיינר ונבנה לאחר מותו. הצורות הפסוליות שעוצבו על הבטון אינן מעוררות את אותה תחושה אמנותית מלאת חיים שאיפיינה את אלה שפוסלו במבנה הקודם. הנסיון לשחזר את מה שהתאים לעץ - לבטון, אינו מוצלח לטעמי והצורות נראות נפוחות ונעדרות חיים. גם התיקרה, שצויירה ברמה סבירה, כהעתק של תמונות מהבנין הראשון, עם מוטיבים של אבולוציית האדמה והתרבויות הקדומות לא מעוררת תחושה של אימפולס אמנותי חדש ועכשווי.
אך למרות החויה של "שיחזור דידקטי" בציורים, המוטיבים עצמם ראויים לתשומת לב רבה! גם המבנה עצמו מהווה עדיין חוויה אמנותית ורוחנית יוצאת דופן, הן מבחינה ארכיטקטונית והן בנוגע לאלמנטים אמנותיים מסויימים שהבולטים בהם – החלונות הצבעוניים והפסל "נציג האנושות", בהם ניתן להתבונן במשך שעות ולפתוח צוהר לעולמות חדשים.

שאלה: כיצד באים לביטוי השינויים הטכנולוגיים העולמיים בשיפוץ?
תשובה: במסגרת השיפוצים הותקנו באולם הגדול מערכות חדישות המאפשרות תרגום סימולטני של הרצאות לשפות שונות. לצד הנסיון החיובי להגיע לקהל רחב יותר של אנשים שאינם דוברי גרמנית, מתעוררות שאלות רבות לגבי השפעת הפעילות האלקטרונית והגלים האינפרה אדומים המוקרנים באולם במהלך ההרצאות על איכות המקום והאירועים. אין ספק שהאינטימיות והאווירה האנושית שמתהווים בקשר ישיר של קהל עם מרצה, בדיבור חי – מופרעים כאשר מאות אנשים מתחברים לאזניות ונראים כ"יושבים בצוללת", עם זימזומים הנשמעים גם ע"י השכנים שאינם זקוקים לתרגום.
אפקט נוסף של החידוש הנ"ל הוא שהמרצים מתחילים לדבר "בעצלנות" וגורמים לכך שכל הנוכחים יהיו עם אזניות כדי שישמעו את המילים מוגברות. כמובן שעשרות אנשים שאינם מבינים את השפה אסירי תודה על האפשרות להבין, אך המגרעות הבולטות שקיימות לצד היתרונות מעודדות חלק מהמרצים להעדיף תרגום חי לאנגלית, דבר המאפשר עיכול טוב יותר של החומר ע"י מרבית המאזינים המבינים אנגלית וגרמנית, ומצמצם מאוד את מספר האנשים שאינם מבינים אף אחת משפות אלה. עבורי ההבדל באוירה של הרצאות או אירועים המתקיימים ללא האביזרים, לעומת אלה שנעזרים בהם הוא כל-כך גדול, שנטייתי היא לשמור על האיכות האנושית – רוחנית ולהעזר בפתרונות יצירתיים אחרים, הקיימים להתמודדות עם הבעיה. הרחבתי קצת את התיאור הפיסי של המקום מפני שהוא משקף כתמונה גם את התחומים האחרים: שילוב של איכות גבוהה, לצד דקדנציה. בכל היוזמות ניתן להבחין באימפולסים מאוד חשובים ומתקדמים, המאויימים ע"י שתי נטיות קיצוניות: 'התרפקות על העבר' מצד אחד ושימוש לא מבוקר ב'קדמה מודרנית' מצד שני, שאינם בהכרח התפתחות.

שאלה: תוכל לפרט? לדוגמא בתחום האמניויות?
תשובה: בציור לדוגמא, היו אנתרופוסופים בעלי יכולת ועוצמה אמנותיים, כגון גרהרד וואגנר או בפה אסנזה, אך  אחריהם קם דור של חובבי ציור המציירים ומלמדים בסגנון דומה למדי לזה של המאסטר, למעט הגאוניות....   "נכדים אמנותיים" אלה שהם "תלמיד של תלמיד של" אוהבים מאוד לצייר, דבר חיובי כשלעצמו אך אינם בעלי ביטוי אמנותי אינדיבידואלי הפורץ אל מעבר לתחום התחביב. בתחום הדרמה השתתפתי בכנס שהתקיים בקיץ שעבר בדורנאך וכלל עשרות הופעות של אמני במה מכל העולם, המנסים לעבוד בהשראת האנתרופוסופיה. חויה שבלטה היתה שעיצוב הדיבור שהיווה את תרומתה הייחודית של מרי שטיינר כבסיס לדרמה שבה המילה המדוברת מקבלת עוצמה והפנמה עם החדרת תודעה חיה ויוצרת – נעלם כמעט לחלוטין בצורתו האיכותית... במקומו מוצאים שתי נטיות שביטויין הקריקטורי הוא: דיבור "הדב הנוהם" שמשמיע הד ורעד בדרך מונוטונית  ו"מזמר" את הטקסט, או – הדיבור "הריאליסטי מודרני", כמקובל ביום יום, אצל רבים – דיבור מהיר, חסר תשומת לב, הבולע את המילים מבלי ללעוס, ומייצר אקטיביות ריקנית ומוחצנת. סכנת "השלכת התינוק עם המים" מאיימת על האמנות הצעירה של עיצוב הדיבור, וזו עוד גוברת, נוכח הנטייה השטחית, ומתייהרת לעתים שמנסה לעשות "משהו מודרני", לא "סתם אנתרופוסופי" אלא "כמו בעולם", אך ללא הכשרון והמקצועיות הנדרשים  זה יוצא נפסד מכאן ומשם...
אם לסכם את ההופעות הרבות, אפשר לומר שתענוג היה לשמוע במספר מקרים בודדים – עיצוב דיבור חי ומשתלב, שהעצים את הדרמה ולא נסחף לפתוס או רדידות. מספר שחקנים יצירתיים וביצועים מעניינים הראו שגם כאן נדיר אמנם למצוא אמן אמיתי המשלב עיצוב דיבור עם דרמה בדרך חיה וזורמת, אך כשמוצאים זה מלהיב.

שאלה:  מה לגבי האוריתמיה?
תשובה: גם כאן היכולת לעבוד בדרך יצירתית ומלאת חיים מתוך טיפוח החויה האתרית (ולא עקיפתה) מהווה זן נדיר שנמצא בסכנת הכחדה. העמקת האלמנטים הבסיסיים והפיכת הגוף לכלי אמיתי עבור השירה (Poetry) והמוסיקה הן דרך קשה ונפלאה. כאשר מפעם לפעם נראים אוריתמיסטים שהתקדמו בטרנספורמציה זו – החוויה מעוררת התרוממות רוח אמיתית, דבר שניתן עדיין למצוא. אך גם באוריתמיה, הרצון להתבלט, להראות "מקורי", אוונגרד, אגרסיבי, בוטה וכיוצא באלה מוביל כיום לא מעט להקות לנסיונות שהם מעניינים ולעיתים בעלי אפקטים מיוחדים, אך אינם מזינים את כמיהתו של הצופה לחוויה  אמנותית – רוחנית של התעלות. כיוצר בתחומי אמנות שונים אני מודע היטב לקושי שביטאתי לגבי האמנויות השונות ורואה ברכה רבה בפעילות יצירה של כל אדם המחפש דרך ביטוי בתחום אמנותי כלשהו. חובבנות אמנותית מבורכת ביותר, כל עוד אינה מתעטפת בנוצות מקצועיות. כאשר לעיתים קרובות מדי מתערבבות השתיים, נוצרת סכנה שכאשר העולם האמנותי הרחב מתבונן בפירות האמנויות השונות האמורות להיות מועצמות בהשראת האנתרופוסופיה, הוא פוגש לא פעם חובבנות אמנותית המוצגת כמקצוענית ואמורה לייצג את "האימפולס האמנתי החדש". דווקא עבודה צנועה ומעמיקה עם המעיינות מלאי החיים שניתנו ע"י שטיינר, להשראת האמנויות יכולה לטעמי להביא לפירות המשובחים ביותר, שיתקבלו גם באהדה ועניין בעולם האמנות הרחב, כיוון שהם מכילים איכות אמנותית מקורית ואותנטית. הנסיון להשליך את הביצה לאש כדי שתתחמם מהר לא יביא לבקיעת גוזל בריא שיתפתח ויעוף, דבר שיתאפשר רק בעזרת חמימות, מסירות וסבלנות שיובילו בהדרגה לשלב שבו הגוזל יוכל בעצמו לבקע את הקליפה מבפנים.

שאלה: מהי תחושתך לגבי יחסי דורנאך והעולם האנתרופוסופי הבינלאומי, כפי שהם היום, ביחס לעבר, וכיצד אתה חווה את השינויים שחלו בהקשר זה בצוות המוביל של הגיתיאנום?
תשובה: בעבר היתה נטיה מסויימת לריכוזיות ולקח זמן להתאושש ולרפא חלק מפצעי המחלוקות שאיפיינו את החברה האנתרופוסופית לאחר פטירתו של שטיינר. בשנים האחרונות מתחזקת ההבנה שהגיתיאנום הוא מקום המאפשר מפגשים וכנסים בכל תחומי הפעילות ותפקידו העיקרי הוא לעודד תקשורת והעברת מידע בין היוזמות השונות ברחבי העולם. הצוות המוביל של היום, שמרביתו אנשים צעירים יותר שהצטרפו רק לאחרונה אינו מתיימר להיות סמכות בנושאים רוחניים אלא להוות אלמנט מחבר ומפרה עבור הפעילות הענפה בעולם. שטיינר הצביע על הזיקה בין מערכת הדם והלב, שבניגוד למקובל – הלב אינו זה שמפעיל משאבה המפמפמת דם אל הפריפריה, אלא: עקב הפעילות והאימפולסים הזורמים מהפריפריה – נוצרת התעצמות במפגש שבלב, המאפשרת התרעננות והתחדשות בזרימת הדם היוצא שוב חזרה אל הפריפריה, לאחר שהייה קצרה והתמזגות עם מה שמגיע מכל קצוות האדם. גישה זו אל הפעילות בעולם והזיקה לדורנאך הופכת לדומיננטית בקרב הצוות המוביל בגיתיאנום.

שאלה: האם יש התקדמות בתחומי המחקר הרוחי האנתרופוסופי?
תשובה: בהחלט ניתן להבחין בשינויים מסויימים, אפילו בשלוש השנים האחרונות. יותר ויותר ספרים של אנתרופוסופים החושפים את פירות מחקרם הרוחי מתפרסמים כיום והפתיחות אל רב-גוניות התגלות הרוח אצל אנשים שונים מתחזקת, ולצידה מתעצם הדיון בשאלות כגון: הזיקה בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי בחוויות רוחניות או: האישי והחושפני מול הכללי – פילוסופי.

שאלה: אחת לשבע שנים מתקיים כנס מיכאל מיוחד שבו נפגשים מובילי יוזמות אנתרופוסופיות שונות מכל רחבי העולם, מה היו רשמיך הבולטים מהכנס האחרון?
תשובה: קודם כל, הרב-גוניות! כל כך הרבה אנשים, מארצות שונות ועשייה מרתקת, זה כשלעצמו סיבה למסיבה. ומעבר לכך, בלט דווקא מה שמתרחש בארצות ויבשות מחוץ לאירופה, לדוגמא, הצמיחה וההתפתחות של החברה האנתרופוסופית האמריקאית מאוד מרשימה עם שפע של יוזמות חדשות ושיתוף פעולה פורה. גם הפעילות בפיליפינים ובאיזור הפסיפיק ובאו"ם ויוזמות חדשות באפריקה מרחיבים ופותחים אופקים חדשים. את סיכום הכנס היטיב לאפיין אחד המשתתפים שתיאר תמונה של מקדש עם עמודים רבים, שבהם העמוד של הפעילות האנתרופוסופית הוא אחד, המשתלב לצד עמודים אחרים של זרמים רוחניים שונים ואינדיבידואלים רבים הפועלים בכל רחבי העולם כדי לתמוך בכיפה המתהווה. ככל שניטיב לזהות, להכיר ולעבוד במודעות עם שותפינו, כך תואץ התפתחותנו ותתעצם שזירת היצירה המשותפת המתהווה במרחב החדש והחופשי שנוצר בין העמודים.

שאלה: לסיום, משהו על הדור הצעיר... כיצד הם השתלבו בכנס?
תשובה: לקראת תום הכנס היו שני מקרים שממחישים זאת: הראשון היה כאשר נציגי עשרות חברות אנתרופוסופיות מכל העולם עלו על הבמה לפי סדר וציינו את שמם ושם הארץ אותה הם מייצגים, בחגיגה של לשונות וסגנונות. כאשר הגיע תורו של אחד האחרונים, בחור  צעיר ונמרץ מסין, הוא הכריז את שמו האישי, והוסיף: "אני מייצג את עצמי"...
האירוע השני התרחש כשכל אלה שמתחת לגיל 30 נקראו לעלות לבמה וכאשר התאספה החבורה, הציע אחד מהצוות המוביל שלהם (שעלה יחף על הבמה) הפעלה יצירתית ל-1000 האיש שגדשו את האולם: המשימה היתה לצאת החוצה בדממה, לחשוב על שאלה אחת שהיא המשמעותית ביותר עבורך, ולפסוע על מרפסת הגג המקיפה את מבנה הגיתיאנום. וכך ללכת לא מילים, עד השמע הגונג שיהיה סימן לעצור מול האדם הראשון הנקרא על דרכך ולחלוק עימו את שאלתך.
תחילה התייחסו חלק מהנוכחים קצת במבוכה וצחוק אל "החזרה לימי הצופים", אך כאשר נתרצו  החל נהר גדול של בני אדם לזרום דרך הפתחים, ולהקיף את המבנה. קשה לתאר במילים את הדממה רבת העוצמה שהשתררה סביב והאווירה שנוצרה כאשר פסענו ללא מילים, פוגשים למבט קצר כל אחד ממאות משתתפי הכנס וממשיכים לנוע...
למרות שלא הקפנו את הבניין שבע פעמים, נפלו בהדרגה החומות, וכאשר נשמע הגונג קלחו השיחות. זוגות, זוגות של אנשים מארצות שונות, שמרביתם לא הכירו  מצאו עצמם משוחחים באינטימיות זה עם זה על השאלה הבוערת בליבם, במפגש שטמן זרע אנושי עדין הממתין להתפתחות.

חזור | לראש המסך


 

ב-1919 פנה אמיל מולט, מנהל בית-החרושת וולדורף אסטוריה בשטוטגרט ואחת מהדמויות המובילות בתנועה של השילוש החברתי, אל רודולף שטיינר בבקשה לייסד בית-ספר לילדים של פועליו. החל מ-1907 ועד מותו של רודולף שטיינר, ומאז ועד היום בכל המרכזים האנתרופוסופיים בעולם, ניצבים המחקר, הריפוי והיצירה האמנותיים במרכז של כל פעילות אנתרופוסופית. האוריתמיה הנה אומנות אשר מכילה בתוכה את כל האומנויות המלוות את האדם משחר התפתחותו: הארכיטקטורה, הפיסול, הציור, המוזיקה, השירה והפואטיקה. הרפואה האנתרופוסופית התפתחה מתוך עבודתם המשותפת של ד"ר איטה ווגמן ורודולף שטיינר עם קבוצת רופאים בבית-החולים בארלשהיים שליד דורנאך, שוויץ. הביוגרפיה עוסקת בהתפתחות האדם ומתארת (על ידי החוקים הביוגרפים) את המסע האנושי מלידה עד מוות, את התפתחותו הגופנית, הנפשית והרוחנית של האדם ואת הצמתים החשובים בחייו. רודולף שטיינר נתבקש ב-1924 על ידי קבוצה של חקלאים ממרכז אירופה שגילו דאגה לנוכח ההתדרדרות בבריאות של זני צמחים ובעלי חיים, להניח יסוד למדע ולפרקטיקה אנתרופוסופיים בחקלאות.

© כל הזכויות שמורות למחברים ולאמנים