ששת התרגילים המשניים - דרישות כלליות שכל מתלמד על השביל האוקולטי חייב להציב לפניו

רודולף שטיינר, בית המדרש האזוטרי 1904

בספרו "מדע הנסתר בקוויו העיקריים" (בפרק ידיעת העולמות העליונים, בקשר להתקדשות), מתאר שטיינר כדלהלן את התנאי המוקדם ההכרחי לפני כל תרגיל שהוא: "אנחנו יכולים על כל פנים להבין מכל זה, עד כמה הכרחי שהאדם לא יבקש להיכנס לעולם הרוחי עד אשר הוא למד והבין אמיתות בסיסיות מסוימות של העולם ההוא, על ידי הפעלה פשוטה של האינטליגנציה היומיומית שלו שהתפתחה בעולם הפיזי. אם התפתחות רוחית מתנהלת על פי השביל הנכון והנורמאלי, אזי לפני שהוא שואף להיכנס לעולם העל חושי, התלמיד כבר השתלט באמצעות האינטליגנציה הרגילה שלו, על התכנים הקודמים של ספר זה".

במה שיוצג כאן כלולים התנאים שחייבים להיות הבסיס של כל התפתחות אוקולטית, לא תיתכן שום התקדמות בחיים החיצוניים או הפנימיים מבלי שיוגשמו תנאים אלו.

כל תרגילי המדיטציה, הריכוז, ותרגילים מסוג אחר הנם חסרי ערך, ובאמת במובן מסוים מזיקים ממש אם החיים אינם מעוצבים על פי תנאים אלה. אין בנמצא כוחות שניתן להחדירם מבחוץ לתוך האדם; מה שניתן לעשות הוא רק לאפשר את פיתוחם של הכוחות שכבר טמונים בו. הם אינם מתפתחים מעצמם עקב מעצורים חיצוניים ופנימיים שחוסמים את דרכם. המעצורים החיצוניים מסולקים באמצעות חוקי החיים שלהלן; המעצורים הפנימיים באמצעות תרגול מתאים של מדיטציה, ריכוז וכיוצא באלה.

 

התנאי הראשון הוא פיתוח מחשבה צלולה לגמרי. לשם כך על האדם לחדול מפיזור לכל עבר של מחשבותיו, ולו גם לזמן קצר מאד במשך היממה – לפחות משך 5 דקות (יותר זמן יותר טוב). הוא חייב להפוך לשליט בעולם המחשבות – אין הוא השליט של התנאים החיצוניים: עיסוקו, המסורת בה גדל, קשריו החברתיים ואפילו הגזע אליו הוא משתייך, קובעים את מחשבותיו ואת אופן מימושן. לכן במשך זמן קצר זה, בפועלו לגמרי מתוך רצונו החופשי, הוא חייב לרוקן את נפשו מכל מהלך יומיומי רגיל של מחשבה וביוזמתו שלו להציב מחשבה בודדת במרכז תודעתו- אין המחשבה צריכה להיות מעניינת או חשובה במיוחד. למעשה תהיה זו מתאימה יותר להשגת המטרה האוקולטית. ככל שתהיה דווקא פחות מעניינת ופחות משמעותית: אזי החשיבה נכפית לפעול מתוך האנרגיה של עצמה, שהיא הדבר החשוב כאן, בעוד שמחשבה מעניינת נושאת את המחשבה עמה. טוב יותר אם תרגיל זה של שליטת מחשבה נעשה עם מסמר ולא עם נפוליאון. התלמיד אומר לעצמו : כעת אני מתחיל מחשבה זו, באמצעות יזמתי הפנימית שלי אקשור אליה את כל השייך אליה. בסוף משך החשיבה על המחשבה להיות צבעונית ורעננה כפי שהייתה בתחילתה. על התרגיל הזה חוזרים במשך חודש לפחות. ניתן לבחור מחשבה חדשה מדי יום, או להישאר עם אותה מחשבה למשך זמן ארוך יותר. בסוף תקופת התרגול יעשה התלמיד מאמץ להיות מודע לגמרי לאותה תחושה פנימית של ביטחון ויציבות שתורגש עד מהרה על ידי שימת לב דקה יותר של התלמיד לנפשו; התרגיל מובא אז לסיומו על ידי מיקוד של החשיבה בראש ובאמצע השדרה (מוח וחוט השדרה), ולהזרים תחושה זו של ביטחון לתוך חלק זה של הגוף.

 

לאחר שהתרגיל הקודם נמשך, נאמר חודש, תנאי חדש מתווסף אליו. אנו מנסים לחשוב על פעולה מסוימת שבמהלך החיים הרגיל לבטח איננו זקוקים לבצע, ואז הופכים אותה לחובת ביצוע מדי יום ביומו. טוב לכן לבחור פעולה שניתן לבצע מדי יום, ושתעסיקנו זמן ארוך ככל האפשר. שוב, מוטב לבחור במשהו חסר משמעות שעלינו להכריח את עצמנו לבצע, למשל להשקות בזמן עציץ שקנינו - לאחר זמן פעולה שנייה, נוספת, מצטרפת אל הראשונה, יותר מאוחר שלישית, וכן הלאה – רבות ככל שמאפשרות לנו חובותינו האחרות בחיים. תרגיל זה גם הוא ימשך כחודש. יש להשתדל ולבצע את התרגיל הראשון משך החודש השני גם כן, עליו להמשך על אף שאינו מהוו חובה חיונית כל כך כמו בחודש הראשון. אף על פי כן אין להפסיקו, שאם לא כן ייווכח עד מהרה שפירות החודש הראשון אובדים והעצלות של חשיבה לא נשלטת תתחיל שוב. תשומת לב חייבת להינתן לאותם פירות מהרגע שהבשילו ואז לא יאבדו לעולם.
בעזרת התרגיל השני ובשימת לב דקה, אנו הופכים מודעים לתחושה של דחף פנימי, לפעילות בנפש: אנו מזרימים תחושה זו לתוך הגוף ונותנים לה לזרום מטה מהראש אל נקודה המצויה בדיוק מעל הלב.

 

בחודש השלישי החיים צריכם להתמקד בתרגיל חדש- הפיתוח של שוויון נפש מסוים כלפי הטלטולים של שמחה וצער, תענוג וכאב. "גבהים של אקסטזה", ו"עמקים של ייאוש"- חייבים באופן מודע להיות מוחלפים במזג ממותן, תשומת לב מוקדשת לכך ששום תענוג לא יסחוף אותנו עמו, ששום צער לא ישקיענו במעמקים וששום התנסות לא תוליכינו לזעם בלתי מרוסן, לחרדה ופחד, ששום סיטואציה לא תגרום לנו חוסר נחת, וכן הלאה- אין סיבה שתרגיל כזה יהפוך את החיים ליבשים ובלתי פוריים. נהפוך הוא, ניתן יהיה להיווכח במהירות שהתנסויות בהם מיושם תרגיל זה מצמיחות כישורים עדינים יותר בנפש. ומעל לכל אם שומרים על תשומת לב דקה, שלווה פנימית בתוך הגוף תורגש יום אחד: כפי שהיה הדבר בשני התרגילים הקודמים, אנו מזרימים תחושה זו לתוך הגוף מהלב לידיים, לכפות הרגליים ולבסוף לראש.
דבר זה לא ניתן, כמובן להיעשות אחרי כל תרגיל, מכיוון שכאן אין לנו עניין בתרגיל הבודד, כי אם במאמץ המתמיד להיות רגיש לחייה של הנפש; פעם ביום לפחות, יש לקרוא תחושה זו של שלווה לפני הנפש, ואחר כך לתרגל את הזרימה מהלב החוצה, כמתואר, יש לשמור על קשר עם התרגילים של החודשים הראשונים.

 

בחודש הרביעי יש לפתח תרגיל נוסף, המכונה לעיתים מגמה חיובית לחיים. הוא מורכב מחיפוש תמידי של הטוב, הראוי לשבח, היפה וכולי. בכל הישויות וההתנסויות- תכונה זו של נפש מתוארת יפה במעשיה הפרסית על ישוע: יום אחד כאשר היה מהלך בחברת תלמידיו, ראו הם לפתע כלב מת מוטל בצד הדרך, במצב של ריקבון מתקדם. כל התלמידים הפנו את מבטם הרחק מהמראה הקשה, ישוע לבדו לא נע כי אם הביט מהורהר בגופה ואמר: "אלו שיניים יפות יש לחיה!". מקום בו ראו האחרים רק את הדוחה, הלא נעים הוא מצא את היפה. כך חייב התלמיד האזוטרי לשאוף לבקש את החיובי בכל תופעה ובכל יצור. הוא ייווכח במהרה שמאחורי המסך של כל דבר דוחה מצוי יופי סמוי, שאפילו מאחורי דמותו של הפושע ישנו טוב חבוי, ושמתחת למסכת המשוגע מסתתרת לעיתים נפש אלוהית.
במובן מסוים קשור תרגיל זה למה שמכונה "הימנעות מביקורת ".אין להבין דבר זה במובן של כינוי הלבן שחור והשחור לבן. ישנו על כל פנים שוני מהותי בין שיפוט, שבהיותו נובע אך מתוך האישיות של האדם, הנו צבוע לפני ולפנים בסימפטיות והאנטיפטיות האישיות שלו, ובין מגמה של תודעה שחוזרת באהבה לתוף היצור או התופעה הזרה ושואלת תמיד : כיצד קרה הדבר שזה או זה מתנהג כך? מגמה כזו מטבעה שלה תהייה מעוניינת יותר לסייע לפחות מושלם להשלים את עצמו, מאשר סתם לחפש אשמה בכל מקום ולמתוח ביקורת.
ההתנגדות שעם תנאי החיים של אנשים כופים עליהם להאשים ולמתוח ביקורת שאינה שייכת לכאן. במקרים אלה, התנאים הם כאלה שהאדם האמור אינו מסוגל לעבור אימון אוקולטי אמיתי. ישנם באמת תנאי חיים רבים, שאינם מאפשרים התאמנות אוקולטית מעבר לנקודה מסוימת – במקרה כזה אל לו לאדם להיכשל בחוסר סבלנות, ולמרות הכול עליו לנסות להתקדם במסלול שניתן ללכת בו רק בתנאים מסוימים.
כל מי שיכוון את תודעתו במשך חודש למגמתיות חיובית בכל התנסויותיו, ירגיש בהדרגה כיצד תחושה מסוימת חודרת בו, כמו היה עורו הופך למחורר מכל הצדדים וכמו נפשו נפתחת לכל מיני סוגים של תהליכים רבים ונסתרים סביבו שעד כה היו נעלמים ממנו לחלוטין.
הנקודה החשובה הנה להילחם בחוסר תשומת הלב נפוץ לדברים דקים אלה. אם הרגשנו פעם אחת שהתחושה המתוארת מבטאת את עצמה בנפש כהתעלות והתרוממות רוח, יעשו מאמצים להזרים בחשיבה הרגשה זו אל הלב ומשם להזרימה לתוך העיניים, ומשם לחלל שמלפני וסביב לגוף – יורגש שיחסים אינטימיים עם החלל הסובב מתחילים להיווצר, האדם צומח מחוץ ומעבר לעצמו כביכול.
הוא לומד להחשיב את עצמו כחלק מסביבתו, כמשהו השייך אליו. ריכוז רב דרוש לתרגול זה ומעל לכל, הכרה בעובדה שלכל הסערות הרגשיות, לכל התשוקות, השפעה הרסנית לחלוטין על מצב הנפש המתואר כאן.
התרגולים של החודשים הראשונים נמשכים כמיקודם.

 

בחודש החמישי יעשו מאמצים לפתח את ההרגשה של פגישת כל התנסות חדשה מתוך פתיחות תודעה מוחלטת. התלמיד האזוטרי חייב לחדול לגמרי מהלך הנפש הקובע, מיד בפוגשו או בשומעו דבר מה –"מעולם לא שמעתי על כך, מעולם לא ראיתי דבר כזה לפני כן, אינני מאמין לכך- זוהי אשליה". בכל רגע הוא חייב להיות מוכן לפגוש ולקבל התנסויות חדשות לחלוטין. מה שהוא הכיר עד עכשיו כחוק של טבע, או מה שהוא החשיב כאפשרי, לא צריך להיות שום מכשול לקבלה של אמת חדשה. הגם שהדבר נאמר בחריפות, נכון בהחלט לומר שאם היה מישהו מתייצב לפני התלמיד האזוטרי ואומר – "בליל אמש התעקם הצריח של הכנסייה הסמוכה" האזוטירציסט חייב להשאיר מקום פנוי להנחה האפשרית שידיעת חוקי הטבע שברשותו עשויה להיות מורחבת בדרך כלשהי על ידי עובדה חדשה, בלתי אפשרית לכאורה כמו זו.
אם הוא מפנה את תשומת ליבו בחודש החמישי לפיתוח תודעה כזו, הוא יבחין כיצד מתגנבת לנפשו תחושה שכאילו משהו הופך לחי, למתנועע, במרחב שתואר בתרגיל של החודש הרביעי. הרגשה זו הנה דקה ועדינה במיוחד. ומאמצים חייבים להיעשות להיות רגיש לויברציה קלושה זו בסביבה, ולאפשר לה לזרום. כביכול, דרך כל חמשת החושים, במיוחד דרך העיניים, האוזניים, והעור – במידה בה האחרון מכיל את חוש החום. בשלב זה של ההתפתחות האזוטרית, תשומת לב פחותה יש להפנות לרשמים הניתנים בגירויים של חושי הריח, הטעם והמגע – בשלב זה עדיין לא ניתן להבחין בין ההשפעות הרעות הרבות שמעורבות בהשפעות הטובות בתחום הזה, התלמיד משאיר זאת לכן לשלב הבא.

 

בחודש השישי יעשו מאמצים לחזור שוב על כל חמשת התרגילים, באופן שיטתי ובתחלופה מסודרת. בדרך זו יתפתח בהדרגה איזון נפלא של הנפש. במיוחד יושם לב שחוסר סיפוק קודם מתופעות וישויות שונות שבעולם, יעלם כליל. מצב נפש של התמזגות כל ההתנסויות יוצר בנפש מצב שבשום פנים איננו של חוסר עניין, כי אם להפך, מאפשר לאדם לראשונה לפעול בעולם למען שיפורו והתקדמותו האמיתיים. אדם משיג הבנה שקטה של דברים שעד כה היו סגורים לפני נפשו. התנועות והתנוחות של האדם משתנות כתוצאה מהשפעתם של תרגילים אלה, ואם יום אחד, הוא יבחין שצורת כתב ידו השתנתה, אזי הוא יוכל לומר לעצמו שהוא הגיע לבסוף עד לשלב הראשון בשביל העולה- ושוב, יש להדגיש שני דברים: הראשון – ששת התרגילים המתוארים משתקים את ההשפעה המזיקה של תרגילים אוקולטים אחרים, כך שרק המועיל נותר. שנית תרגילים אלה לבדם מבטיחים שתרגילי מדיטציה וריכוז יהיו בעלי השפעה חיובית. אל לו לאזוטריציסט להסתפק במילוי קפדני ככל שיהיה, אחר הדרישות של מוסריות מוסכמת, מכיוון שסוג זה של מוסריות עשוי להיות אנוכי בקיצוניות, אם אדם אומר אהיה טוב כדי שאחשב לטוב.
האיזוטריציסט אינו עושה את הטוב מכיוון שרצונו להראות טוב, אלא מכיוון שלאט לאט הוא מבין שהטוב לבדו מקדם את התפתחות: והרע האווילי והמכוער – מעקבים את התקדמותה.