אנתרופוסופיה בישראל

הטיפולים באמנות ברפואה האנתרופוסופית

מאת ד"ר מירון ברק

המאמר לקוח מתוך ספר חדש המוקדש לד'ר אביה נוימן: 'אור בשולי הענן - האדם חולה הסרטן והרפואה האנתרופוסופית', הוצאת הרדוף.

אחד הפירות המבשילים בזמננו, במרחב שבין הרפואה המערבית המודרנית ומדעי הטבע לבין הרפואה האנתרופוסופית, הינו תוצאות מחקרים מדעיים וקליניים חדשים, אשר מאשרים למעשה את ההנחיות וההמלצות שנתן רודולף שטיינר בתחילת המאה הקודמת, לגבי הטיפול באומנויות. אחת הגישות העיקריות דרכן נחקרות השפעתן של האמנויות והתראפיות השונות על תהליכי הריפוי של מחלות שונות, הינה הגישה ה"פסיכו-נוירו-אימונולוגית" אשר הוזכרה בפרק הקודם. מחקרים אלה מעידים על מסלולים עצביים שונים (בעיקר של מערכת העצבים האוטונומית), המעצבבים את המרכזים השונים של מערכת החיסון, אשר פרושים על- פני הגוף (כמו מח העצם, קשריות הלימפה, הטחול ועוד). המחקרים מצביעים גם על תפקודים פיזיולוגיים שונים? (בעיקר הורמונליים) אשר עשויים לעורר או להחליש את פעילותה של מערכת החיסון בהתאם לתגובה הנפשית.
תיפקודה של מערכת החיסון במחלות סרטן מוכר כיום כגורם מכריע בהתפתחות והתקדמות המחלה, כמו גם בהשפעתו על תהליכי הריפוי ממנה (תפקודים כגון פגוציטוזיס ויצירת נוגדנים כנגד התאים הסרטניים). מכאן נובעת חשיבותה הרבה של גישה זו, אשר מבשרת כי החוסן הנפשי והרוחני, אותו עשוי החולה לפתח כחלק מההתמודדות עם מחלת הסרטן, לא ימוצה ברובד הנפשי- רוחני בלבד, אלא ישפיע גם על התיפקודים הביולוגיים השונים ובעיקר על מנגנון הריפוי הפנימי והעיקרי אשר פועל בתוכנו- המערכת החיסונית.
הפניית תשומת הלב לכוח המרפא הטמון באמנות החלה לאחר מלחמת העולם השניה, כאשר הצוותים הרפואיים של הצבא האמריקאי שמו לב להחלמה המהירה יחסית של חיילים אמריקאים פצועים והלומי קרב, אשר התבטאה במיעוט יחסי של תסמינים נפשיים ובהפחתה בעוצמת הכאבים של אותם חיילים אשר נחשפו בתהליך החלמתם להאזנה למוזיקה.
כיום בולטים מחקרים אשר מראים על הפחתה בעוצמת הכאבים ועל שיפור בתוחלת החיים ואיכות החיים של חולי סרטן, בשלבים שונים של מחלתם, כתוצאה מחשיפתם לפעילות אמנותית כמו ציור, פיסול, מוזיקה ותנועה. מחקרים רבים המתפרסמים בזמננו, מעידים על שיפור בהפרעות כגון: דיכאון, יתר לחץ- דם, מיגרנה, הפרעות בשינה, מחלות אלרגיות של העור ובעיקר, על שיפור בתיפקוד המערכת החיסונית- כתוצאה מפעילות אמנותית <1,2,3,4,5>.
התבוננות על תהליך מרפא מחד ועל תהליך אמנותי מאידך, מלמדת על העקרונות המשותפים ועל הזיקה המתקיימת בין השניים. תהליכי תנועה וזרימה, גישור בין אלמנטים קוטביים? (כמו בין כובד וקלות, התכווצות והתפשטות, תהליכי בניה והרס, תהליכי התקשות וריכוך וכד'), טרנספורמציה המתרחשת במפגש בין קטבים אלו ואיזון המושג בין השניים, הם חלק מהמשותף.
בכל מחלה ניתן להבחין במצב בו איבר או תהליך מסוים פועלים ללא קשר לאורגניזם השלם, ובכך מוציאים עצמם מתוך המכלול השלם של האורגניזם ויוצרים בו דיסהרמוניה. דוגמא לכך הינו הגידול הסרטני, בו רקמה מסוימת מתחילה לגדול באופן עצמאי ופראי ומבלי שהתרחשה הבשלה מלאה, ללא קשר לשאר התהליכים שבאורגניזם, ומנסה- בשלב המתקדם של הפיזור הגרורתי- להשתלט על האורגניזם כולו.
באורגניזם האנושי פועלים ללא הרף כוחות מרפאים פנימיים, אשר מנסים להביא לאיזון את הכוחות הקוטביים הפועלים בו ולשמור על המכלול השלם של האורגניזם, כמו שיווי המשקל שבין תהליכי התקשות לתהליכי התמוססות, בין תהליכים אנאבוליים (בונים) לקטבוליים (הרס), בין התכווצות להתפשטות (למשל בסיסטולה ובדיאסטולה שבלב) ובעיקר- שיווי משקל בין הכוחות הפועלים ככוחות ביולוגיים מתוך הרובד הפיזי, לבין הכוחות המארגנים והמעצבים הפועלים מהרובד הנפשי והרוחני. הכוחות הביולוגיים הפועלים בגוף הפיזי אחראים לכל תהליכי ההתחדשות (רגנרציה), התרבות התאים ותהליכי הצמיחה באורגניזם. הכוחות הנפשיים- רוחיים הפועלים אל תוך תהליכים ביולוגיים אלה אחראים לכל התהליכים המעצבים ויוצרי הגבול שבין תא לתא, בין רקמה לרקמה ובין איבר לאיבר. מכאן ניתן להבין כי המצב הבריא הינו תהליך אקטיבי של איזון דינמי, ואיננו מצב סטטי נטול סימפטומים כפי שנחווה על פי רוב. באותה מידה ניתן להבין את היצירה האמנותית כתהליך בו מנסה האמן להפגיש מתוך אקטיביות את האידיאה הרוחנית או הדימוי הנפשי אותו הוא נושא, עם החומר הפיזי (כמו הצבע איתו הוא מצייר או החומר בו הוא מפסל) ולהביאם לתנועה, להשתנות, לטרנספורמציה ולאיזון הרמוני שלם אחד. מכאן ניתן להבין כיצד אדם אשר חלה במחלה ממארת ועוסק בפעילות אמנותית יוצר בפנימיותו תהליך המנוגד באופיו לתהליך המחלה המתרחש בגופו, תהליך בו כוחותיו הרוחיים- נפשיים מעצבים את החומר החיצוני ויוצרים בו את הגבול המתאים (עלינו לזכור כי במצב של מחלה ממארת מתקיים נתק בין הכוחות הרוחיים- נפשיים המעצבים ויוצרי הגבול, לבין התהליכים הביולוגיים אשר גורמים לרקמה מסוימת להתרבות באופן פראי וחסר גבולות). באופן זה מוקרנת הפעילות האמנותית אשר מתרחשת בנפשו של האדם אל תוך התהליכים הביולוגיים יוצרי המחלה שבאיבר החולה, ומטביעה לתוכם תמונה ארכיטיפית בריאה אשר מעוררת את התהליך המרפא. על מנת שיתרחש תהליך מרפא זה כמובן שעל המטפל להכיר לעומק את תהליך המחלה הביולוגי המתרחש באיבר או ברקמה החולים, ולהיות מסוגל להתמירו לתהליך אמנותי בריא אל מול תהליך המחלה.
אלמנט משותף נוסף המתקיים בתהליך האמנותי ובתהליך המרפא הינו האלמנט האינדיבידואלי, המתקיים בפעילות האמנותית (ואשר מתבטא גם במפגש הטיפולי) בו על המטפל לעצב את הטיפול המיוחד עבור האדם החולה- האינדיבידואל. גם במקרים בהם יפגוש המטפל חולים עם אותה המחלה, לא בהכרח יהיה הטיפול שיבחר זהה אצל כולם (למרות שהגישה הטיפולית עשויה להיות זהה). הטיפול יהיה פועל יוצא של המפגש האינדיבידואלי שבין המטפל למטופל וקשור למצבו העכשווי? (הגופני, הנפשי והרוחני) של המטופל, כך שהדגש בתהליך האמנותי המרפא יהיה עבור האדם- החולה המסוים.
אלמנט זה במיוחד, מצוי בסתירה לרוב הגישות הטיפוליות (התרופתיות) המקובלות ברפואה המערבית, הפועלות במרבית המקרים כ"טכנאות של רפואה" ומבוססות על פרוטוקולים טיפוליים קבועים (אשר משתנים מעת לעת) ורואות בעיקר את המחלה, ופחות את האדם החולה שמאחוריה.
מטרת הטיפולים באמנות אשר התפתחו בהשראת האנתרופוסופיה הינה לעורר את נוכחותו של המרכיב הרוחני שבאדם (ה"אני" האינדיבידואלי) בשני תהליכים מקבילים:

  1. בתהליכים הביולוגיים אשר פועלים בגוף הפיזי, ובכך לחדש את פעילותם של הכוחות המעצבים יוצרי הגבול ואת פעילותה של מערכת החיסון ברקמה החולה (עדות לכך הינן כל אותן עבודות המעידות על חיזוק פעילותה של מערכת החיסון בעקבות טיפולים באמנות), ובכך ליצור אפקט סינרגיסטי (בו מרכיב אחד מעצים את השני) ביחד עם הטיפול התרופתי באמצעות הדיבקון הלבן ושאר הטיפולים התרופתיים אשר פורטו לעיל. 
  2. בתהליכים הנפשיים, אשר יוצאים מאיזון במהלך ההתמודדות עם מחלת הסרטן וגורמים בעיקר להופעה של תסמיני דיכאון, חרדה והפרעות בשינה (פירוט נרחב יותר ניתן למצוא בפרק על הטיפול הפסיכותראפויטי).

באמצעות תמונת האדם האנתרופוסופית והניסיון שהצטבר ברפואה האנתרופוסופית ניתן לראות כי באמצעות אבחנה מתאימה ומדויקת ניתן לתת כיוון לתהליך האמנותי כך שמצד אחד יכוון התהליך אל האיבר החולה או אל המערכת הפיזיולוגית אשר נחלשה ומאידך, יתייחס אל הפעילות הגופנית- נפשית- רוחנית הייחודית של האדם החולה (הקונסטיטוציה של האדם). כך למשל, ניתן באמצעות התנועות והעיצורים המתורגלים באוריתמיה המרפאת ובתראפיה בדיבור לחזק את הקשר הרופף בין הכוחות המעצבים ויוצרי הגבול לבין התהליכים הביולוגיים (הן ברמת האיבר והן במיבנה הכללי של האדם); באמצעות הטיפול במוזיקה ניתן לעורר תהליכים פיזיולוגיים אשר נחלשו בכבד, במערכת העצבים המרכזית או במערכת החיסון; ובאמצעות הטיפול בציור ובצבע להפיג את תסמיני הדיכאון ו/ או החרדה אשר הופיעו בנפש.

ביבליוגרפיה:

  1. Anthroposophic therapies in chronic disease: the Anthroposophic Medicine Outcomes Study (AMOS).
    Hamre HJ, Becker-Witt C, Glockmann A, Ziegler R, Willich SN, Kiene H.
    Eur J Med Res. 2004 Jul 30;9(7):351-60.
  2. Effects of speech therapy with poetry on heart rate rhythmicity and cardiorespiratory coordination.
    Bettermann H, von Bonin D, Fr?hwirth M, Cysarz D, Moser M.
    Int J Cardiol. 2002 Jul;84(1):77-88.
  3. Oscillations of heart rate and respiration synchronize during poetry recitation.
    Cysarz D, von Bonin D, Lackner H, Heusser P, Moser M, Bettermann H.
    Am J Physiol Heart Circ Physiol. 2004 Aug;287(2):H579-87. Epub 2004 Apr 8.
  4. An overview of art therapy interventions for cancer patients and the results of research.
    Geue K, Goetze H, Buttstaedt M, Kleinert E, Richter D, Singer S.
    Complement Ther Med. 2010 Jun-Aug;18(3-4):160-70. Epub 2010 May 15.
  5. Music therapy to reduce pain and anxiety in children with cancer undergoing lumbar puncture: a randomized clinical trial.
    Nguyen TN, Nilsson S, Hellstr?m AL, Bengtson A.
    J Pediatr Oncol Nurs. 2010 May-Jun;27(3):146-55.


חזור | לראש המסך