אנתרופוסופיה בישראל

משמעות המוסיקה עבור הנוטים למות

סוזאנה ריינהולד / תרגום מגרמנית: בנימין בן צדוק

מתוך החיים האנתרופוסופיים
לחבר שיר
פירושו להיוולד 
ולשיר באומץ
מלידה ללידה

רוזה אוסלנדר, 1983
 
Ein Lied erfinden
heisst geboren werden
und tapfer singen
von Geburt zu Geburt

Rose Auslander 1983

סוזאנה ריינהולד עובדת שנים רבות כתרפיסטית במוסיקה בבית החולים "פילדרקליניק" בקרבת שטוטגרט, גרמניה. לאחרונה יצאה לאור בתרגום לעברית חוברת מבוא בטיפול במוסיקה לאור הגישה האנתרופוסופית, פרי עטה. מעבר לטיפול במוסיקה, סוזאנה ריינהולד פעילה גם בסמינר לרופאים בפילדרקליניק, בהרצאות בתחום הטיפול במוסיקה ובכנסים מקצועיים של מטפלים במוסיקה מתוך הגישה האנתרופוסופית באירופה.
 
עבודתי כתרפיסטית במוסיקה בבית-חולים אנתרופוסופי מפגישה אותי שוב ושוב עם אנשים הנוטים למות, הנמצאים בסוף דרך ארוכה של טיפול רפואי או בימיהם ואף בשעותיהם האחרונות לפני המוות. נשימה כבדה, אי-שקט, כאבים, חרדות, חולשה כללית, תחושות רעות ועמעום התודעה – מציבים לנו אתגר לגבי כוחה המרפא של המוסיקה. על פי נשימתו של המטופל והאווירה השוררת בחדר, אני מנסה להתאים את הצלילים (צלילי פעמוני-יד אנגליים, נבל או קול אנושי) למטופל ולהגיע איתו לדו-שיח מוסיקלי.
לעיתים קרובות עונה לי המטופל באנחת-הקלה, חיוך של תודה, יקיצה רעננה אחרי תנומה קלה, שלווה ורוגע. לעיתים, אחרי שהנשימה קלטה את המוסיקה באופן בלתי מודע, מתבהר המבט והמטופל מתבונן שוב בסביבתו ובקרוביו.
לעיתים נדירות אני פוגשת גם אנשים בשעת-המוות עצמה. כך נקראתי בוקר אחד, בהפסקה שבין השעות הקבועות של הטיפול, לאדם הנוטה למות, אשר נשימותיו הכבדות בישרו את שעת המוות הקרובה. אחיו וחברתו הטובה היו לצידו. שניהם התרשמו מכך, שהחולה קלט את הצלילים העדינים של הנבל, למרות שהאיש היה כבד שמיעה. הוא מת על כנפי הצלילים, אמרה חברתו.
כיצד עלינו להבין, שבכוחה של המוסיקה לגעת במישרין בחוויותיהם של הנוטים למות, לעודדם וללוותם למחוזותיהם, למרות שסף-המוות נעלם מתודעתנו הרגילה. כולנו מכירים את משמעותה של המוסיקה בשעות הגבוליות של התודעה היומיומית שלנו: בשעת ההירדמות וביקיצה. מי שליווה ילד אל שנתו בעזרת שיר או התעורר לקולם העדין של צלילי מוסיקה, יודע, עד כמה קרובה המוסיקה לגבולות אלה.
על יסוד התנסות זו במעבר מן הערות לשינה, נוכל להתקרב גם להבנת המעבר מן החיים למוות. מדענים הוכיחו שהעובר, הנמצא עדיין ברחם אימו, מסוגל לשמוע קולות מבחוץ. מאידך מצאו מדענים, שבדקו את חוויותיהם של חולים שמתו מוות קליני ועברו החייאה, שחולים אלה שמעו את מה שהתרחש בחדר הניתוחים ואת מה שנאמר שם, כאשר הצוות הרפואי כבר חשבם למתים. כלומר, מה שמגיע אלינו באמצעות חוש השמע, יש לו מעמד מיוחד בין כל התחושות, והוא מהווה התרשמות ראשונה וגם אחרונה בחיינו.
מדע הרוח האנתרופוסופי זורע אור מיוחד על חשיבותו של חוש השמע במעבר מן החיים למוות. רודולף שטיינר משווה את חושינו לקבוצות הכוכבים של גלגל המזלות: חלק מהם נמצא מעל קו האופק ופונה לצד היומי של חיינו, ואילו חלק אחר נמצא מתחת לקו האופק ופניו לצד הרוחני, הלילי, של חיינו. כמו שהשמש עוברת בערב מקבוצות הכוכבים שמעל לאופק אל קבוצות הכוכבים שמתחת לאופק, כך שוקעת שמש-חיינו ברגע המוות מאזור החושים שמעל האופק, הפתוח לעולם החיצון, אל אזור החושים שמתחת לאופק, הפתוח לעולם הרוח. חוש השמע, המהווה גשר בין המוסיקה החיצונית למוסיקה הפנימית, נמצא באופק הרוחני.
בדרך זו נוכל להבין שחשיבותה של המוסיקה עולה כאשר התודעה, המופנית לעולם החיצון, דועכת. מבחינה זו יש למוסיקה תפקידים מיוחדים עבור הנוטים למות, מלבד העובדה הידועה, שביכולתה להשפיע גם במישור הפיסי, כמו: להקל על מכאובים ועל נשימה כבדה, להפיג מתח ולהרגיע, ואלה הם:
  • להרים את האדם מעל חיי היומיום
  • לספק לו חוויות, הנושאות אותו גם מעבר לסף המוות
  • לשַמֵר את תודעתו
  • לחולל שינוי בחוש השמע שלו
כפי שציין רודולף שטיינר, הדבר הראשון שאדם נזקק לו בעולם הרוח הוא: "חוש שעובר מן המוסיקה החיצונית אל המוסיקה הפנימית.... בעולם הפיזי אנו חווים את כוחו של חוש השמע ביצירותיהם של המוסיקאים.... אחרי המוות הופך האדם כולו לחוש מוסיקלי, שבעזרתו הוא נפתח לסביבה כולה.... משום שעולם הרוח ספוג הרמוניות ריתמיות מוסיקליות. אדם שאינו מסוגל לקלוט את ההרמוניות הריתמיות המוסיקליות אחרי מותו, דומה לאדם שאינו מסוגל לקלוט את עולם הדומם בחייו הארציים."
במגענו עם אנשים הנוטים למות, ביכולתנו לחוות לעיתים קרובות את הד השינוי המתחולל בהם: חוש הזמן שלהם משתנה, הוא הולך ומתרחב. חוש השמע מקבל צורה רוחנית בשעת המוות, ורב-גוניות המוסיקה מצטמצמת לתמצית עיקרית, כך שצלילים מעטים בלבד עשויים לעורר חוויות עזות. לאחר המוות, עדיין שרויה על פניהם של המתים הבעה של הקשבה אינטנסיבית.
המוסיקה, כאזרחית שני העולמות, יוצרת גשר לעולם הבא. ליווי פירושו הליכה לצידו של אדם. כתרפיסטית ביכולתי ללכת איתו עד למוות, אולם המוסיקה יכולה ללוות את האדם, במלוא מובן המילה, גם מעבר לסף המוות.

ביבליוגרפיה:
1) Alfred Tomatis: Der Klang des Lebens, Reinbek b. Hamburg 1990
2) Raymond Moody: Leben nach dem Tod, Reinbek b. Hamburg 1977
3) Rudolf Steiner: Das Ratsel des Menschen. Vortrag v. 13.8.1916, GA 170
4) Rudolf Steiner: Sinneserleben und Erleben der Welt der Verstorbenen. Vortrag v. 13.4.1913, GA 150


חזור | לראש המסך


 

ב-1919 פנה אמיל מולט, מנהל בית-החרושת וולדורף אסטוריה בשטוטגרט ואחת מהדמויות המובילות בתנועה של השילוש החברתי, אל רודולף שטיינר בבקשה לייסד בית-ספר לילדים של פועליו. החל מ-1907 ועד מותו של רודולף שטיינר, ומאז ועד היום בכל המרכזים האנתרופוסופיים בעולם, ניצבים המחקר, הריפוי והיצירה האמנותיים במרכז של כל פעילות אנתרופוסופית. האוריתמיה הנה אומנות אשר מכילה בתוכה את כל האומנויות המלוות את האדם משחר התפתחותו: הארכיטקטורה, הפיסול, הציור, המוזיקה, השירה והפואטיקה. הרפואה האנתרופוסופית התפתחה מתוך עבודתם המשותפת של ד"ר איטה ווגמן ורודולף שטיינר עם קבוצת רופאים בבית-החולים בארלשהיים שליד דורנאך, שוויץ. הביוגרפיה עוסקת בהתפתחות האדם ומתארת (על ידי החוקים הביוגרפים) את המסע האנושי מלידה עד מוות, את התפתחותו הגופנית, הנפשית והרוחנית של האדם ואת הצמתים החשובים בחייו. רודולף שטיינר נתבקש ב-1924 על ידי קבוצה של חקלאים ממרכז אירופה שגילו דאגה לנוכח ההתדרדרות בבריאות של זני צמחים ובעלי חיים, להניח יסוד למדע ולפרקטיקה אנתרופוסופיים בחקלאות.

© כל הזכויות שמורות למחברים ולאמנים