אנתרופוסופיה בישראל

מהי רפואה אנתרופוסופית?

ד"ר סימון בדנארק - רופא אנתרופוסופי מטפל בני-זילנד.


תרגם לעברית - ברק גונן

רפואה אנתרופוסופית היא הרחבה של הרפואה האורתודוקסית והיא מבוססת על הראייה הכוללת של האדם הנובעת ממדע הרוח האנתרופוסופי. ראייה זו, כאשר היא מיושמת לרפואה, היא מקיפה ומפורטת מאוד, כך שכל שנציג כאן יהיה לא יותר מאשר מספר משיכות מכחול בכדי לרמז משהו על טבעה. בכדי להתחיל, אנו יכולים לתאר את האדם כישות בעלת ארבעה חלקים, וכאשר נתמקד בגוף הפיסי עצמו נוכל להבחין בשלוש מערכות פונקציונליות, ולבסוף נציין כיצד תפיסות אלה מיושמות לפתולוגיה ולטיפול.
הרופא האנתרופוסופי הוא רופא מיומן ומוסמך לגמרי במובן הרגיל, השואף לעבוד מתוך תמונה מקיפה יותר של האדם.
מאחר ובכל תקופה הצורות התרבותית, מדעית וחברתית וההתמחויות עולות מתוך התמונה השכיחה של האדם, ולמרות שתפיסות מודרניות נוטות יותר לעבר ההשקפה המכניסטית של האדם והפיסיולוגיה שלו כנקבעות ע"י תהליכים פיסיקליים וכימיים בלבד, יותר ויותר אנשים חשים בצורך להתעלות מעליהן. עבודתו של רודולף שטיינר מהווה תרומה מרכזית למילוי צורך זה, בהיותה משמרת בגישתה לנושאים רוחניים את הבהירות והדיוק של חשיבה מדעית שהן הסימן המובהק של התקופה הנוכחית.

ראשית אפשר להתנסות בכך ש:
כל אדם הוא אינדיבידואל ייחודי וצריך להתייחס אליו בהתאם.
יתכן שיהיה צורך ליישם יחד תובנות מדעיות, אומנותיות ורוחיות כדי להשיב את הבריאות על כנה.
לחיים יש משמעות וכוונה. אובדנה של הכרה זו משתקף לעתים קרובות בהתדרדרות הבריאות הכללית.
מחלה עשויה לספק הזדמנויות לשינוי חיובי ולאיזון חדש בחיינו.

לשם הבהרה, יש לציין שרפואה אנתרופוסופית אינה זהה לרפואה טבעית (אלטרנטיבית) למרות שהיא עושה שימוש בתרופות שיוצרו מחומרים טבעיים להבדיל מסינטתיים. כך גם היא איננה רפואה הרבאלית, למרות העובדה שצמחי מרפא משמשים חומר גלם לרבות מתרופותיה. למעשה, תרופות שהוכנו ממינרלים טבעיים נפוצות יותר בשימוש בתחום זה ונחשבות באופן כללי כחשובות יותר מאלו המופקות מצמחים. ולבסוף, רפואה אנתרופוסופית אינה פשוט צורה מסויימת של רפואה הומאופאתית. למרות זאת, שני דברים אומצו מתוך שיטה זו והם פוטנטיזציה והסימון שבשימוש לפוטנציות.

האדם בעל ארבעת החלקים. התמונה האנתרופוסופית של האדם כאורגניזם בעל ארבעה איברים היא באופן מהותי תמונת עבודה מעשית המשמשת באופן נרחב את אלו העובדים עם אנשים ובוחרים לעשות זאת מתוך האנתרופוסופיה. היא בשימוש בחינוך ילדים, חינוך מבוגרים, ייעוץ עסקי, הכשרה תעשייתית וכמובן, ברפואה. עבור כל מי שעובד עם אנשים, השימוש במודל זה יכול להבטיח שכל האדם מעורב בתהליך. הנחה בסיסית היא, שאנו נוטלים חלק באבולוציה בשלוש הממלכות של הטבע ולכן יש לנו יחסים ישירים איתן. בנוסף לכך, לאדם יש איבר של ישותו הממקם אותו בממלכה משל עצמו.
- לאדם יש גוף פיסי אשר עבורו תקפים חוקי הפיסיקה והכימיה כשם שהם תקפים עבור כל אובייקט דומם בממלכת המינרלים.
- גוף דומם זה היה מתפורר לולא ארגון של כוחות המתנגדים לכך לא היו משמרים אותו כחטיבה אחת. האנתרופוסופיה מכנה את הארגון הזה של הכוחות המעצבים בשם גוף-החיים, או גוף האתר. אנו מוצאים באופן בלעדי את הגוף הפיסי וגוף החיים יחד בטבע החי בממלכת הצומח. הם משמרים חיים בכל צורותיהם, לרבות תהליכי צמיחה, רבייה ותיקון.
- בעלי חיים, כמו האדם, הם בעלי הרגשות, דחפים, תשוקות, התנסויות - כל אלה לא קיימים בצמחים. האיבר המאפשר את קיומה של תודעה זו, הוא בדומה לגוף החיים, על-חושי, כלומר אנחנו יכולים רק לראות את גילוייו, לא את טבעו המהותי.
לאורגניזם החי הזה אנו קוראים גוף-התחושה - האנתרופוסופיה מדברת על גוף-הנפש או הגוף האסטראלי.
- האדם עם התודעה העצמית מרחיק מעבר לבעל החיים. הוא יכול לחשוב, הוא יכול לדמיין, לזכור באופן רצוני, לפעול באופן חופשי, להיות פעיל באופן יצירתי וכו'. דרך המילה הקטנה 'אני' האדם מבדיל עצמו מבעלי החיים. לאדם יש את האני כאיבר העל-חושי הרביעי של ישותו.

כך, האדם עם גוף אחד נראה ושלושה גופים על-חושיים הוא גם אזרח של ארבעה עולמות, היינו עולם הרוח, הנפש, החיים והפיסי/חומרי. הגופים העל-חושיים חודרים באופן מהותי לתהליכים ולאיברים של הגוף הפיסי במהלך החיים. יתירה מזאת, מאחר וארבעה איברים אלה בישותו של האדם קשורים במיוחד לארבעת היסודות המסורתיים, בהתאמה לאדמה, מים, אוויר ואש, אנו יכולים להשפיע על האיזון בין גופים אלה על ידי איזון מארג היסודות בגוף הפיסי.

את תמונת האדם בעל ארבעת האיברים ניתן לסכם באופן הבא:

עולם
איכות
ממלכת טבע
יסוד אנושי
מצב
יסוד טבעי
 
רוח
תודעה עצמית
אדם
אני
חום
אש

נפש
תודעה
חי
גוף אסטרלי
גז
אוויר
 
חיים
חיים
צומח
גוף אתרי
נוזל
מים
 
חומר
בר שקילה ומדידה
מינרל
גוף פיסי
מוצק
אדמה
 
האדם תלת איברי. עתה, אם נתבונן בגוף האנושי אנחנו יכולים להבחין בשלוש מערכות פונקציונליות, אשר שתים מהן ניתן לראות כמנוגדות לחלוטין, מרכזי אנרגיה מנוגדים קוטבית, יחד עם כוח שלישי מאחד שמאזן אותן. כל מערכת חודרת את הגוף כולו אך יש לה מרכז פעילות ראשי משלה באזור מסויים. כך יש לנו:
מערכת עצבית-חושית עם ריכוזה הראשי בקוטב הראש, למרות שתפקודיה מתפשטים עד לקצות האצבעות והבהונות.
מערכת האיבר המטבולי הפועלת בעיקר בחלק התחתון של האדם בקוטב הבטן.
המערכת הריתמית במרכז, מרוכזת באזור הלב-ריאות, אך מתפשטת לכל אורך הגוף דרך מחזור הדם.

השפעות פיסיות
רמת מודעות
פעילות פנימית
מערכת גופית
 
קירור
התפרקות
התקשות
תודעה
חשיבה
עצבית-חושית
 
איזון
תיווך
מעין-חלום
תחושה
ריתמית

חימום
הרכבה
ריכוך
לא-מודע
רצייה
איבר-מטבולי
 
מאפיינים של שלושת התחומים
המערכת ההעצבית-חושית: כאשר מסתכלים בו במונחים פשוטים ביותר, אזור הראש קר, נייח, שקט ונוקשה בהשוואה לשאר הגוף. דרך אזור זה אנו לוקחים אל קירבנו את העולם החיצון. הסביבה פועלת בעיקר על המערכת העצבית-חושית. רקמות עצב אינן מתחדשות, וצמיחה ממשית כביטוי לחיים כמעט שאינה קיימת באזור זה; זהו האזור המת ביותר של הגוף האנושי.
מערכת זאת היא הבסיס של חיי תודעה פעילים שבאופן מתמיד שוחקים את החיים ואת החיוניות של הגוף הפיסי. אם אזור זה משתלט, יש לנו התקשחות, מחלות הסתיידות, מצבים של זקנה.
מערכת האיבר המטבולי: כאן אנו רואים את היפוכו של הנ"ל. אזור זה מראה חום ותנועה. תנועה היא, כמובן, אופיינית לשריר שהוא חלק ממערכת האיבר המטבולי, אולם עלינו לקחת בחשבון תנועה בלתי נראית, הטרנספורמציה של חומרים (מטבוליזם) שהיא חלק ממערכת זו. במקום לקלוט פנימה באופן פסיבי, כפי שעושים העצבים והחושים, מערכת זו מבצעת באופן אקטיבי התמרה של חומרים וסילוקם. היא פועלת גם על הסביבה. היא חיה מאוד. היא בונה ומשקמת בעת השינה את מה שמערכת התחושה העצבית הורסת בשעות העירות. אם מערכת האיבר המטבולי משתלטת יש לנו  מחלות דלקתיות, מצבים שקשורים יותר לילדות.
המערכת הריתמית: בשני הקטבים המנוגדים אנו רואים נטיות חולניות, לעבר התקשחות וסקלרוזה מחד, ולעבר פירוק ודלקתיות מאידך. המתווך, שמביא איזון והרמוניה למצב הלוחמה הפוטנציאלי, הוא המערכת הריתמית, הלב והריאות.

בריאות היא איזון בין שני הקטבים, ה'נטייה' למחלה קיימת, אך נשמרת תחת איזון. בריאות אינה היעדר דלקת או סקלרוזה - אלא איזון עדין. הטיפולים מנסים להשיב את האיזון.

פתולוגיה
בפתולוגיה מבחינים בשני סוגי מחלה. כאשר ידם של כוחות פיסיים או אתריים הפועלים במטבוליזים על העליונה, מתרחשים מצבים דלקתיים או קדחתיים. מחלות מסוג זה אופייניות לגיל הילדות - למשל חצבת ואבעבועות - ונחשבות כבעלות תרומה חשובה להגנת הגוף מהשפעות התקשחות של מערכת התחושה העצבית, כמו גם חיזוק מערכת החיסון. בניגוד לכך, מצבי התנוונות או הסתיידות אופייניים לחלק השני של החיים. נראה שאלה מתרחשים כאשר פעילות העירות של מערכת התחושה העצבית הייתה שלטת לאורך זמן ארוך. מחלות אלה, אשר מלוות לעתים קרובות בחוסר שינה, חרדה וחום מתחת לנורמלי, שייכות לתרבותנו המערבית ונחשבות כקשורות  לתרבות האינטלקטואלית הכללית של העידן הנוכחי, במיוחד כאשר היא חודרת לחינוך הילד:

שני סוגי המחלה העיקריים:
קוטב ראש
קוטב מטבולי
אני ופעילות אסטראלית הורסים את חומר הגוף (התפרקות)
 פעילות פיסית ואתרית בונות חומר גופי (הרכבה)
פעילות קוטב ראש יתירה מובילה ל:
-             תשישות פיסית
-             קור (סרטן)
-             מחלון ניוון
פעילות קוטב מטבולי יתירה מובילה ל:
-             הזיה
-             חום
-             מחלות דלקתיות

טיפול
הרפואה האנתרופוסופית מבקשת להבין את מחלת המטופל במונחים של היחסים ההדדיים בין האני, הגוף האסטראלי, הגוף האתרי,  והגוף הפיסי. המטרה הרפואית היא להשפיע על הפעילות של אחד או יותר מיסודות אלה על מנת להשיב איזון בריא. היא פיתחה צורות ריפוי חדשות רבות. תחום המחקר והפעילות הנמרצים ביותר היה הסרטן, שעבורו מספר תרופות פותחו מהצמח דבקון לבן. מאלה, איסקאדור (Iscador) היא הידועה והנצרכת ביותר בארץ זו (ניו-זילנד). ראינו שיש לה השפעה מעודדת חיסון (אימונוסטימולאנטית) והשפעה מנוונת של פעילות התרבות תאים סרטניים (קיטוסטאטית). המחקר מראה שאיסקאדור עשויה להפחית את שיעורי הצמיחה של גידולים ולהקטין את הסיכוי להתפשטות גרורות. תרופות מופקות מחומרים הנלקחים ממינרלים, מן הצומח ומן החי, שבהם ניתן למצוא כוחות המשיבים את האיזון  כנגד כוחות המחלה. כדי לחזק כוחות אלה לכיוון אחת מהמערכות הפונקציונליות הראשיות של הגוף, משתמשים בתהליכי רוקחות אנתרופוסופיים רבים שפותחו, בנוסף לאלו המשמשים ברפואה הומאופאתית והרבלית.
בתחומה של הרפואה האנתרופוסופית, פותחו מספר שיטות של תרפיה באמנות לרבות פיסול, ציור, מוסיקה ודיבור. בנוסף לכך יש צורה של תרפיה בתנועה ששמה אוריתמיה, שרודולף שטיינר עצמו היה התורם ליצירתה. בעוד שרוב צורות התרפיה באמנות מדגישות את הצורך בביטוי רגשות לא מודעים, המטפל האנתרופוסופי המיומן גם ידריך ויכוון את המטופל לתרגילים המבוססים על הבנה מעמיקה של ההשפעות הפיסיולוגיות של צבע, צורה, צליל ותנועה. תרפיות באמנות גם עוזרות למטופל להשתתף באופן פעיל בתהליך שיקום הבריאות שלו או שלה.
יש גם צורה מיוחדת של עיסוי ריתמי שפותחה ע"י ד"ר איטה וגמן, המבוססת על הבנת היחסים בין המערכות העצבית-חושית והמטבולית. יש לה השפעה הרמונית ובונה על תפקודים גופניים רבים, לרבות נשימה, מחזור הדם, עיכול ושרירים.
התפתחות נוספת היא צורות מיוחדות של הידרותרפיה - אמבטיות שמן, אמבטיות רגליים, אמבטיות תנועה ואמבטיות התחממות לזרועות ורגליים.

לסיכום, ניתן לומר שרפואה אנתרופוסופית כרוכה בשיתוף פעולה של רופאים, אחיות, תרפיסטים ורוקחים בעלי מיומנות מקצועית. אחיות למשל, צריכות להשלים את הכשרתן הרגילה (כפי שרופאים צריכם לקבל הסמכה רשמית) לפני שהן מקבלות הכשרה אנתרופוסופית מיוחדת לאחיות, וקורס תלת-שנתי כזה קיים בהוקס ביי (ניו-זילנד).

חזור | לראש המסך