לראות מעבר למגדר

מאת: מיה ענבר

מתוך: אדם עולם - גיליון 9: נובמבר-דצמבר 2009

כשכבר היה נדמה שהחברה הישראלית פתוחה לקבל צורות שונות של מיניות, בא הרצח ב"ברנוער" בתל אביב ועורר מחדש את שאלת הסובלנות שלנו. בימיו של שטיינר, שאלות המיניות בכלל והחד-מיניות בפרט היו נושאים שהשתיקה יפה להם. האם היום כבר אפשר להישיר מבט חדש על יחסה של האנתרופוסופיה אל מיניות האדם?

צהרי ערב ראש השנה במטע זיתים במרכז הארץ. מאה ושמונים איש בבגדי חג נאספים מסביב לחופה פשוטה. במרכז החופה אלעד עוזרי וניצן אדר, שני גברים צעירים ונרגשים, לבושים לבן. כל אחד מהם נושא כדור זכוכית שקוף ובתוכו נר שמן דולק. ברקע שרה מקהלת חברים את שירה של רחל, "בגני", בלחן מקורי של עוזרי. מנחת הטקס מתארת את תמונתם הרוחית של אלעד וניצן כוורד ושושן.
לאחר פרפראזה על שבע הברכות, שכתב אדר בהשראת מקורות שונים, מגיע שיאו של הטקס. "כעת ניצור טבעות חזקות של אהבה ושלום", מכריזה המנחה, וכל האורחים אוחזים ידיים ויוצרים מעגל סביב החופה. עוזרי ואדר מחליפים שבועות וטבעות. לבסוף מדליק כל אחד מהם נר, והם מברכים יחדיו: "ביום זה, יום חתונתנו, נפתחים שערי השמים. כל אחד מאתנו הוא אור מאיר, בעל עוצמה ושלמות בפני עצמו. אנו מדליקים מאור זה יחדיו, בתקווה שיקרין על סביבתנו ויאיר את דרכן של הנשמות שיבחרו להתגשם במשפחתנו".
ניצן אדר (34) לימד תשע שנים בבת הספר אורים, והיום הוא מחנך כיתה א' בבית הספר זומר ברמת גן. אלעד עוזרי (30) הוא ארט דיירקטור לשעבר, שעבד כמה חודשים כגנן מחליף בגן ולדורף. אדר מתאר את חתונתם כאירוע מכונן לא רק בחייהם, אלא בחיי הקהילה כולה: "הם עטפו את החתונה. כולם עזרו בהכנות, שרו במקהלה ואפשרו לרוח מיוחדת של חופש ואמת לשרות במקום". "הרגשתי שהקהל נושא אותנו", מוסיף עוזרי, "היתה תמיכה והירתמות מאוד גדולה של הקהילה. "זה משהו שאני לא מכיר, גם לא מחתונות מיינסטרים".
בתחילת אוגוסט זעזע הרצח ב"ברנוער" בתל אביב את הקהילה ההומוסקסואלית ואת המדינה. בעקבותיו גאה, באינטרנט ומחוצה לה, גל של תגובות הומופוביות שעודדו והצדיקו את הרצח. באחת נופץ הדימוי המתקדם והסובלני שרבים מאתנו אהבו לאמץ, ונחשפו פנים ישראליות אחרות, פחות מחמיאות.
הטלטלה הזאת אחזה גם בקרב חברים בקהילה האנתרופוסופית, שביקשו לבחון מחדש, במבט רענן וביקורתי, איך מתקבלת ההומוסקסואליות באנתרופוסופיה. האם, כמצופה מדרך רוחנית, ישנה קבלה, סובלנות וכבוד לאדם באשר הוא, או שמא חיים במסתרים קולות אחרים?

מפגש של "אני" אחד עם "אני" אחר
בחיפוש אחר התייחסות לתופעה בכתביו של שטיינר, קשה למצוא אמירות מפורשות על מיניות בכלל, לא כל שכן על יחסים הומוסקסואליים. באופן טבעי, לא יכול היה שטיינר לדבר בפומבי, בשנים של תחילת המאה ה-20, על נושאים שחייבו שתיקה. גם היום, בתחילת המאה ה-21, ישנם בקרב האנתרופוסופים מי שתוהים אם לא מוטב להימנע מלשפוך אור של "תודעה" על ספירת המיניות, השייכת לתחום ה"רצון".
יפתח בן אהרון, משורר ומורה לאנתרופוסופיה בסמינר המבוא בהרדוף וברחבי הארץ, קושר את שאלת ההומוסקסואליות לתקופתנו, תקופת "נפש התודעה" – שבה מתעוררת באדם תודעתו העצמית. "אנו נמצאים בתקופת מפנה. זה משפיע על כל הספירה הסוציאלית: הקשרים שאנו יוצרים, החברויות, הזוגיות. המקום החדש מבקש מאיתנו למצוא את היסוד המשותף לכולנו כבני אדם, מעבר לכל מערכות הזהויות: לאום, מעמד, מקצוע, דת וגם מיניות. כל אלה מופנמים בנו במעטפת ה'אני', ומהווים חלק מהזהות שלנו. בתקופת נפש התודעה המערכות הנורמטיביות האלה, שקשורות לתקופת הנפש השכלית (התקופה הקודמת, שבה שוכללה החשיבה תוך קידום התפתחותה החומרית של האנושות, מ"ע), נחלשות. כשמצליחים לחצות את כל הרבדים האלה, מגיעים אל המקום האינדיבידואלי באדם, נוצר מפגש של 'אני' ו'אני'".

אפשר להבין מכאן שהמוסכמות החברתיות נחלשות? "כן. עידן נפש התודעה מבקש מאיתנו לפעול מתוך הממשות, לחיות את ה'אני' שלנו במקום האמיתי והעכשווי, כמו שהגורל הציב אותנו, פנימית וחיצונית. יש כאן מאבק מתמיד של התגברות על דימויים מוסרניים של נכון ולא נכון, של מותר ואסור. אם מצליחים לפעול מה'אני' ומוצאים את הכוח להוביל את זה החוצה, זה משרת מעגל מסוים שחיים בתוכו.
"בסיטואציה של מיניות חד מינית, עוד לפני שמסתכלים עליה בצורה ספציפית, מובנה האתגר הזה. כל חריגות מאתגרת ויכולה לאפשר לאנשים מסביבה להשתנות. ההתמודדות של הזוג מול עצמו ומול הסביבה יכולה להביא לפיצוח של משהו בספירה החברתית, פיצוח הפרסונה".

מה לגבי אנשים שחיו כהטרוסקסואלים לכל דבר ומפגש עם אדם ספציפי הוביל אותם לזוגיות חד מינית?
"זה קודם כל מצביע על כך ששאלת ההומוסקסואליות אינה שאלה גופנית בלבד. יש כאן רובד נוסף. הרובד הראשון שהזכרתי קשור למאבק של ה'אני' להגשים את עצמו מתוך סיטואציות לא מקובלות, שקשה לחצות. הרובד השני קשור במסתורין של ההשלמה של ה'אני' דרך האחר: הזוגיות הקלאסית הטבעית היא סוג של השלמה בספירה הפיזית – ברמה הכי בסיסית, אי אפשר להביא ילדים ללא המין השני. גם בספירה הנפשית מדובר ב"עזר כנגדו", השונה, ה"נגדו" שעוזר לו. בנפש התודעה, המעטפות הגופניות-נפשיות הופכות להיות פחות רלוונטיות. גם בזוגיות הטרוסקסואלית ההשלמה הופכת ליותר פנימית. המפגש הופך יותר ויותר להיות חיים של שני 'אני'ים, שתי נפשות שיש להן דרך מסוימת לעשות יחד, או משימה משותפת בעולם. היסודות היותר אלמנטריים (גוף ונפש) נותנים את המעטפת ומשרתים את מפגש ה'אני'. כך נוצר מפגש של רוח ברוח.
"כשמדובר בזוגיות חד מינית, יכול להיות מצב שבספירת ה'אני', ההשלמה של אדם מסוים צריכה לבוא בצורה אחרת, לא מהמין השני. זהו 'אני' שזקוק למפגש עם 'אני' ספציפי בן אותו המין, לצורך השלמה של הקארמה.
כך או כך, מסכם בן אהרון, "אדם חייב לפתח יראת כבוד לממשות של הקארמה. אי אפשר לשפוט בצורה חד ערכית מה נכון. מדובר ברבדים עמוקים יותר ונסתרים מן העין שאי אפשר לראות בתודעה רגילה. מה שצריך לעשות הוא להתחיל להקשיב, ותמיד לשאול איך הפרט מגלה את עצמו".
ניצן אדר מחזק את התמונה: "האיחוד של הגברי עם הנקבי הוא תמונה מעולמות הרוח. בימינו יש אפשרות למפגש הזה ברמה יותר עמוקה מההתגשמות הפיזית. אני מרגיש שיש הרבה רבדים אנדרוגניים ביישות שלי. ביני לבין אלעד יש הרבה דמיון והרבה אחרות, ומאוד טבעי לי לחיות ולנהל מערכת יחסים עם גבר. להרגשתי, יש כאן זרעים מהעתיד".

אתה יכול לראות כאן בחירה של הנשמה, שבאה לחזק את ה'אני'?
אדר: "זאת בחירה של היישות, שמובילה אותי למקום יותר פתוח ולעשייה יותר מודעת וחופשית בהרבה רבדים בחיי. זו קונסטלציה שיש בה פחות מודלים ומסורות להישען עליהם ולקבל מהם השראה. שאלות של חתונה, משפחה וילדים מבקשות מאיתנו יותר יצירתיות וחשיבה. אנו מוכרחים ליצור יש מאין, לבדוק מהו המודל שמתאים לכל רגע, לעצב את החיים בצורה יותר אמנותית וחופשית. בסופו של דבר כל זה גם עושה אותי מחנך יותר פתוח וגמיש".

לצאת, בתוך הקהילה ומתוכה
כשהיה בכיתה י"א בתיכון ולדורף בהרדוף החליט דניאל צור (20), שחי כיום באוסטריה עם בן זוג ומתנדב במרכז תרבות אלטרנטיבי, לצאת מהארון מול השכבה שלו. "יכולתי לעשות את זה רק אחרי שהיו לי קווים בסיסיים של הבנה עם עצמי, עברתי תהליך מורכב של להגדיר את זה לעצמי. אחרי שההורים והחברים הקרובים ידעו, הגעתי לנקודה שהיה לי חשוב לצאת עם הדברים. שיתפתי את המחנכת של הכיתה המקבילה, שמאוד תמכה בהחלטה. המחנך שלי היה יותר שמרן. באופן כללי הוא פחות תומך בהחצנה פומבית של דברים אישיים, אבל הוא בעיקר חשב על טובתי ואיך זה יתקבל בבית הספר".

ואיך באמת זה התקבל?
"ברגע הראשון היתה לי תחושה של תמיכה. אחרי כמה חודשים התחלתי להרגיש לא בנוח בחברת אנשים מסוימים. היינו שכבה של חמישים תלמידים, ובקהילה קטנה וחנוקה כזאת נוצרים, באופן טבעי, קונצנזוסים, יש פחות מקום לשוני. בשלב מסוים כולם ידעו, ולפעמים הרגשתי שמתייחסים אלי כ'הומו' של בית הספר. המורים היו לגמרי בסדר. גם אם הם לא תמכו, מעולם לא היתה להם ביקורת".

לדעתך, העובדה שמדובר בבית ספר ולדורף השפיעה על היחס אליך?
אני חושב שדווקא בבית ספר קונוונציונלי, שיש בו יותר תלמידים, יכול היה להיות לי יותר קל. היה קושי לצאת מהארון בבית הספר, מפני שהקהילה קטנה ויש תחושה שכולם יסתכלו עליך. אם מביטים באופן חיצוני על בית הספר בהרדוף, יש רושם שזה מקום מאוד אלטרנטיבי, ליברלי, מודע לעצמו ומנסה לשחרר את התלמידים. הייתי מאמין שדווקא בקהילה כזאת הרבה אנשים ירגישו נוח לצאת מהארון. אבל עובדה שהייתי ההומו הראשון שיצא מהארון בשבעה מחזורים של בית הספר, וכמובן שהיו הרבה יותר הומואים ולסביות. אני מרגיש שבמובנים מסוימים, היה בבית הספר משהו מאוד מקובע, בעיקר מבחינת התלמידים".

למה היה לך כל כך חשוב להיות פומבי עם העדפותיך המיניות?
"הרבה זמן שאלתי את עצמי איך לעשות זאת. יותר טבעי לספר לחברים שלך ולתת לזה להתפתח. אבל בגלל האופי המסוים של בית הספר, שכולם מכירים את כולם, היה ברור שברגע שאני אספר לכמה חברים זה מהר מאוד יעבור לכולם. לא רציתי שזה יהיה על תקן פרט רכילות עסיסי ויעבור כסוד. הבנתי שחשוב לי להיות פתוח. גיליתי שכשאתה מראה שזה לא עניין גדול, אנשים אחרים יוכלו יותר לקבל את זה ככה".

הבלבול המיני של חציית הסף
חן עתיד, מורה לאנתרופוסופיה בארץ ובאנגליה ב-15 השנים האחרונות, חקר את שאלת ההומוסקסואליות מתוך הקשרים וחיבורים שיצר מהיכרות עם כתביהם של שטיינר וד"ר ברנרד ליווכוד (רופא, מחנך ופסיכולוג הולנדי, שימש כראש החברה האנתרופוסופית בהולנד).
עתיד מצביע על כך שבזמננו, שאלת ההתרבות האנושית הולכת ומופרדת משאלת המיניות. "עם כל הטכנולוגיות המודרניות להפריה ופונדקאות, מתעוררת שאלה לגבי תפקיד המיניות והמשיכה המינית בעתיד. האם המשיכה הופכת להיות השער, שדרכו אפשר ליצור קשר עמוק לאדם, שאולי יעבור טרנספורמציה לקשר לא מיני? האם היא קשורה לקשרים מהתגשמויות קודמות?"
לדברי עתיד, אין התייחסות ישירה של שטיינר לנושא ההומוסקסואליות, אך סביב שאלת המיניות יש תחזיות שלו שאמורות להתחיל להופיע כבר בסוף המאה ה-20, תחילת המאה ה-21. אלה עוסקות בכך שהילודה תהיה מופרדת מתהליכים פיזיים וממיניות, ותהיה קשורה לדיבור. כלומר כפי שאלוהים ברא את העולם בדיבור, כך בני אדם יאפשרו זה לזה להתגשם דרך הדיבור.
לדבריו, כבסיס לשאלת המיניות יש להתבונן בארבעת הגופים של האדם מנקודת מבט מינית: "בגוף הפיזי, שאלת המיניות מאוד ברורה ומובהקת – יש גבר או אישה, ואפשר לזהות אותם לפי מספר הכרומוזומים.
הגוף האתרי (גוף החיים), לפי שטיינר, תמיד הופכי במיניות שלו מהגוף הפיזי. כלומר, לגברים יש גוף אתרי נשי, ולהיפך. כך, הגופים משלימים זה את זה ומתחברים בקשר אהבה בתוך האדם עצמו. קצת כמו פלוס ומינוס שנמשכים מבחינה חשמלית.
בגוף האסטרלי (גוף הרגישה, או הנפש), יש לשני המינים צדדים נשיים וגבריים, ואין מי שהוא "רק אישה" או "רק גבר" בנפשו.
ואילו ה'אני', המהות הרוחנית של אדם, היא בכלל מעבר למיניות. קשה לחשוב על מלאכים או אלוהים במונחים של גבריות או נשיות. זו לא מהות שמכילה את הגברי והנשי, כמו הגוף האסטרלי, אלא מהות גבוהה יותר, שהיא מעבר להם".
התקופה הנוכחית, מוסיף עתיד, היא תקופה של "חציית סף" – תקופה שבה האנושות חוצה את הסף אל עולם הרוח. "החצייה הראשונה היא מהפיזי אל האתרי. אנשים הופכים בזמן זה יותר ויותר מודעים לאלמנטים אתריים בעצמם ובעולם. מי שעושה עבודה רוחנית 'נכונה', כמו ששטיינר קורא לה, עבודה שמובילה לחופש, מפתח בהדרגה מודעות לכוחות אתריים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בחישת כוחות חיים, מלאכים שנראים בעולם האתרי, ראיית הילות ועוד. לעומת זאת, אדם יכול, בצורה בלתי מודעת, להתחיל לחוש את הכוחות האתריים שבתוכו בלי להבין את ההקשר הרחב שלהם. בעוד ההפרדה בין נפש לגוף פיזי היא ברורה, קשה לדעת לאן לשייך את התחושה האתרית. וכך, משהו מהגוף האתרי מקרין לתודעה את המיניות ההופכית, נחווה כחוויה פיזית ויוצר בלבול בתחום המיני. מכיוון שבעולמנו המטריאליסטי, אנשים מגדירים את עצמם ומזהים את ה'אני' שלהם עם המיניות הפיזית, מופיעה השאלה 'מה אני בעצם? יש לי גוף של גבר אבל אני מרגיש אישה'. בהיבט ההומוסקסואלי, זה אומר שאתה מתחיל לחוש כגבר את האלמנט האתרי הנשי שבך, או כאישה את האלמנט הגברי. אז נוצר מצב של התמלאות בתשוקה לבני אותו מין".

ומה קורה כשנעשית התפתחות רוחנית מודעת?
"מי שחווה עצמו בצורה רוחנית יודע שהוא גם אישה וגם גבר, שניהם וגם מעבר לזה. קיימת המודעות לכך שאלו מעטפות חיצוניות, ולא מביאים את האהבה אל המישור הפיזי. במקרה כזה נוצר פוטנציאל למפגש עם בן אותו המין במישור גבוה, אהבה רוחית, שנקייה ממיניות. הבלבול הוא ברצון להגשים את האהבה הרוחנית במישור הפיזי".
לכן, אומר עתיד – המבקש לסייג את דבריו, כיוון שהוא מכיר את התופעה רק במישור התיאורטי – "משיכה לאדם אחר, כזאת המתבטאת ברצון להיות איתו בקשר עמוק, מבוססת תמיד על קשרי גורל. לפעמים משהו במפגש המסוים החד מיני מעורר לאלמנט האתרי, בגלל קשר גורל. כך נוצרת לגיטימציה למפגש להעמיק ולהפוך לזוגיות. דרך שער המיניות אפשר להגיע להעמקה, השאלה היא אם נשארים במישור המיני בלבד, או שעושים טרנספורמציה של המיניות לקשר רוחני. יכולה להיות סיטואציית גורל שבה רק קשר שהוא גם פיזי יביא את המפגש למישור מספק. למשל, אישה שמרגישה שרק מול אישה אחרת היא מביאה לביטוי אלמנט גברי, שחוצה את סף התודעה ומגיע לכדי רצון להתגשם.
"יש בתופעה של ההומוסקסואליות התרוממות מעל הפיזי", הוא מסכם, "אך אם זה לא מלווה בהתפתחות רוחנית, נופלים בחזרה לפיזי, חיים רק סביב המיניות. כל מי שהתרומם מעבר לפיזי אל האתרי מאזן משהו בחד-צדדיות של הג'נדר. אבל האיזון הזה לא חייב להילקח לסקסואליות חומרית. אישה בעבודה רוחנית תגלה, למשל, יותר יזמות ורצון. גבר כזה יהיה יותר רגיש ועם יכולת לקבל".

צורות שונות של גורל
דני אמן, יועץ ביוגרפי ומייסד בית הספר לייעוץ ביוגרפי בישראל, מזכיר התייחסויות נוספות של תיאורטיקנים אנתרופוסופיים לנושא. "התחום הזה נחקר מעט מאוד. ישנה פסקה של איאן רודג'ר מהספרון 'שחרור ממיניות', שמציגה את ההומוסקסואליות כמשהו שמושתת על אנוכיות וצריך לראות אותו כשלילי. בעיני, גישה כזאת לא נכונה לזמננו. מדובר באנשים שמתמודדים עם גורל אינדיבידואלי שיכול לקבל צורות שונות. צריך לכבד וללוות אותם באהבה, ולא בניסיון להתאים אותם לקונוונציה או מסורת".מבט מכיוון אחר מביא דייוויד ספנגלר, אחת מהדמויות החשובות בפינדהורן, קהילה רוחנית שהוקמה בצפון סקוטלנד בשנות ה-60. "ספנגלר כותב שיחסים הומוסקסואליים בין גברים, בגלל המפגש בין שני גופים אתריים נקביים, עוזרים לאדם לבנות ולחזק את הכוחות היצירתיים שלו, כי היצירתיות אצל האישה מתבטאת בגוף הפיזי, בפוריות. מפגש של שתי נשים, לעומת זאת, מחזק סוג של כוח ועוצמה שנמצאים בגוף האתרי הזכרי".
לדברי אמן, בעבודתו מנחה אותו הקשב למה שנכון עבור המטופל. "אם אישה מספרת שהיא יכולה להימשך מינית לגברים, אבל חיי אהבה היא מוצאת רק עם נשים – אז ההגשמה שלה בחיים זוגיים תהיה דווקא עם אישה, לא עם גבר. בסופו של דבר, השאלה היא אותה שאלה אוניברסאלית שתקפה גם לזוגות הטרוסקסואליים: האם הזוגיות בנויה על אמת, אמון ואהבה?"
ש', ששירתה שנת שירות בהרדוף וגם למדה שם שנת מבוא, התחתנה לא מכבר עם בת זוגה. ש' מתארת את המפגש עם בת זוגה כחסד שהתחיל בתחושה חזקה של קשר בין נשמות. "בזוגיות שלנו, אין הגדרת תפקידים. הגבריות והנשיות מתחלקות בינינו. אני מבינה שבמפגש של גבר עם אישה יש הרבה פוטנציאל לעבודה והשלמה. בעיני, ההשלמה הזאת מתקיימת בכל אחד מאיתנו, דרך הצדדים הגבריים והנשיים שבתוכנו".
בחיפוש אחר זהות מינית מוצאת ש' מסע להגשמת האמת. "בדו-מיניות יש אלמנט חזק של היפתחות ברמה הרוחנית, מיניות שמתחילה לראות מעבר למגדר. כשחיים חיים רוחניים אפשר למתוח את ההגדרות, לקחת דברים יותר רחוק. בתרבויות עתיקות מסוימות אנשי הרוח היו לעיתים קרובות דו-מיניים. זוהי יכולת להיפתח לאהבה מכל סוג, מעבר לגשמי. עם ההיפתחות מגיעה גם המשיכה המינית".

חזור | לראש המסך