מדע הרוח האנתרופוסופי - יסודות של השקפת העולם

מאת : ד"ר ישעיהו בן אהרון

מקומם של המדע והחשיבה האנושית המודעת

מתוך הערכה עמוקה למתודה ולהשגים של מדעי הטבע, מבקש מדע הרוח האנתרופוסופי להרחיב את המחקר המדעי בזמננו גם לתחום שאיננו נגיש לחושים הגופניים ולשכל הקשור אליהם. בעידן המודרני האדם מבקש ביטחון וצלילות של ידיעה לא רק בעולם הפיסי, כי אם גם בשאלות המהותיות ביותר של חייו. בחשיבה המודעת והעצמאית מוצאת האנתרופוסופיה את נקודת המוצא להרחבת התודעה בזמננו, ודבר זה מבדיל אותה מזרמים רוחניים אחרים. אותה הפעילות המחשבתית, אשר במחקר המדעי הרגיל מופנית לעולם החיצון, לניתוח ולהסקת מסקנות מניסויים ותהליכים פיסיים, יכולה להיות מופנית לחקירה רוחנית צרופה, שאיננה תלויה בחושים הגופניים, במחשבה הפעילה והצרופה האדם חי כבר, בתודעתו הרגילה, בתוך מציאות רוחית ממשית, הגם שברגיל אינו מודע לכך החיזוק וההעמקה של החשיבה הזו על ידי התאמנות רוחנית מסודרת, מוליכה לפיתוח של כוחות ראייה והתנסות על - חושיים מודעים, בעזרתם חוקר איש מדע הרוח האנתרופוסופי את התהליכים והמאורעות בעולמות הרוח, הנפש והחיים, הוא משלים בכך את החקירה הפיסיקלית, הביולוגית, הפסיכולוגית והסוציולוגית של מדעי הטבע;  השילוב של מדע הרוח האנתרופוסופי ומדעי הטבע המקובלים יוצר לראשונה תמונתאדם עולם הראויה לחרותו הרוחנית ולכבודו האנושי והמוסרי של האדם המודרני. את היסודות של השקפת עולמו הפילוסופית והמדעית הביא רודולף שטיינר לעולם בספרו "הפילוסופיה של החרות" אשר כותרתו המשנית היא:  יסודות השקפת עולם מודרנית;  התבוננות פנימית על פי המתודה של מדעי הטבע (1894 , מאז נמכרו למעלה מ 100,000 - עותקים.)

תמונת אדם חדשה

מדעי הטבע אינם יכולים אלא לראות את החיים, הנפש והרוח כתוצר לוואי של הגוף הפיסי. במחקר האנתרופוסופי הם מתגלים ככוחות יסוד בפני עצמם, כעקרונות ממשיים ועצמאיים של הישות האנושית והעולמית. ביטויי הרוח (בחשיבה) הנפש (ברגש) והחיים (בצמיחה וברביה) המוכרים בתודעה הרגילה, הם אכן ביטוי בלבד, השתקפות של כוחות יסוד אלו בתוך ועל ידי הגוף הפיסי. בעיניים הפיסיות איננו רואים ישירות את כוחות החיים הבונים והמעצבים את הגוף;  אנחנו רואים רק את הגוף הפיסי המוחשי בהשתנותו, בצמיחתו, בתהליכי החילוף והזרימה של חומריו;  הכוחות המניעים נותרים סמויים מעינינו, אנחנו חווים בנפשנו, ברצוננו, ברגשתנו ובמאויינו את הזרימה וההשתנות של כוחות הנפש. ישירות, באופן אוביקטיבי - חיצוני, איננו רואים אותם בעזרת חושים פיסיים. הם נותרים בעבורנו בחזקת הרגשה אישית בלבד. אנו מודעים למחשבתנו בעזרת מוחנו. כאשר הוא נפגע, חשיבה אנושית תקינה בעולם הפיסי איננה אפשרית, אך איננו רואים מהיכן וכיצד נובעים כוחות הרוח הנמצאים ביסוד פעילות החשיבה המודעת, וביסוד פעולת הרצון המודעת והמעשית של האדם. רוח זו נותרת סמויה מהתנסותנו היומיומית הרגילה, בספרו "גוף, נפש, רוח" - מבוא לידיעת עולם על - חושית וליעודו של האדם (1904), מביא רודולף שטיינר, לראשונה בתקופה המודרנית, תוצאות של מחקר על-חושי המתארות את ישותו השלמה של האדם. חוקי הישות הנצחית של האדם מתגלים במחקר הזה:  לידה ומוות נראים כנקודות ציון המסמנות את ההתחלה והסיום של החיים בגוף הפיסי. הנפש והרוח של האדם קיימות לפני, תוך כדי, ואחרי החיים בגוף הפיסי, תאור מפורט של החיים לאחר המוות ניתן בספר זה אשר במרכזו, בפעם הראשונה במחקר עצמאי, מערבי ומודרני, מופיע התאור של החיים הארציים החוזרים של העצמיות האנושית הנצחית, ומובהרת משמעות הגורל של האדם בעידן של החרות האנושית.

ההתפתחות של האדם והעולם

מהי ראשיתו וחוקיות התהוותו של היקום, ומהו יעודו של האדם בבריאה? שאלות אלו, אותן לימדו גדולי מורי הדת והרוח של המין האנושי מאז ומעולם, הפכו החל מהמאה ה-15 , לנושא בו עוסקים אנשי המדע במדעי הטבע. מדעים אלה מתארים את הצד הפיסי של התהוות היקום והאדם, הם רואים כיצד נוצרה מערכת השמש שלנו מתוך מערכות קוסמיות גדולות הרבה יותר, שמקורן הראשוני מצוי מעבר לזמן ולמרחב. בכדור הארץ נוצרו התנאים המתאימים המאפשרים את התפתחות החיים הצמחיים, החייתים, והאנושיים, האדם מופיע כאחרון בסולם ההתפתחות, בראש ממלכת החי. גילוי זה של מועד ההופעה של האדם בזמן, יחד עם גילוי צורות דמויות - אנוש הנמצאות בין האדם לבין אבות הקופים, הובילו לתאוריה בדבר מוצאו הישיר של האדם מהחיה. תאוריה זו מעולם לא הוכחה, והיא נתקלת בקשיים גדלים והולכים ככל שחולף הזמן, המחקר האנתרופוסופי מיחס חשיבות גדולה ביותר לרעיון האבולוציה ביקום ובממלכות הטבע, אך הוא מפרש רעיון זה באופן חדש. מדע הרוח מכיר את הגרעין הרוחני הצרוף של האדם, אשר היה, בנמצא עוד קודם להתהוות הארץ וממלכותיה. צורתו הראשונית של האדם, כמו של העולם עצמו, היתה על-חושית, ורק בהדרגה עם ההתמצקות וההתקררות של הארץ, הוא החל להתגשם בעולם החומרי, בגוף פיסי מוצק. ממקור רוחני זה של התגשמות התפצלו בטרם זמנן צורות חייתיות נמוכות יותר, אשר הקדימו את האדם בהופעתן. האדם לא "התפתח" מהן, כי אס להפך, הן התנוונו ממנו. בספרו "מדע הנסתר בקוויו העיקריים" (1909) מתאר רודולף שטיינר את התפתחות הארץ משלביה הראשונים ועד הלום באופן כזה, בו נראים האדם וממלכות הטבע משולבים בצורה אורגנית מלכתחילה בתהליכי ההתהוות הקוסמיים. הבריאה אינה מתוארת כמשחק מזל של ארועים יצירתיים "מקריים" , אשר מבחינה הסתברותית אינם מתקבלים על הדעת, כי אם כתהליך יצירה ממשי, רווי חוכמה ותבונה קוסמיים, בו משתפות פעולה ישויות רוחניות עילאיות הניצבות בהתפתחותן מעל ומעבר לאדם. בזכות המחקרים האנתרופוסופיים, התהוות העולם והאדם נקשרת מחדש לבריאתו האלוהית של היקום, אך כעת קישור זה מתבסס על מחקר מדעי מודרני, ולא על אמונה בלבד במסורת דתית קדומה. הלימוד המעמיק של תוצאות המחקר האנתרופוסופי מגלה כי הן משלימות בצורה מדוייקת את התוצאות של המחקר המדעי הרגיל. (השווה, למשל:  "אדם או חיה" מאת הרמן פופלבאום, אשר השלים את מחקריו של רודולף שטיינר בתחומי הביולוגיה הכללית, הזאולוגיה והפלאנטולוגיה).

דרך התאמנות רוחנית מודרנית

האדם בן זמננו הנו תוצאה של התפתחות קוסמית ארוכה. את כוחות היסוד הגופניים, הנפשיים והרוחניים העומדים לרשותו הוא חייב להתפתחויות פרה. הסטוריות ארוכות. בתקופות קדומות אלה הוא הונחה והודרך על ידי כוחות עילאיים, על ידי מורים גדולים שהעניקו לו מהשראתם וחוכמתם. הוא היה הילד של הבריאה ותלמיד בבית הספר הגדול של הרוח. אך יעודו העתידי ביקום מועיד אותו להפוך ולהיות בעצמו ישות יוצרת, בעלת אחריות להתפתחות העולמית, כבר כיום מפותחים כוחותיו הטכנולוגיים והמדעיים באופן כזה, שיש ביכולתו להרוס באמצעותם את כדור הארץ. כך ירד לטמיון פרי של אבולוציה קוסמית ארוכה, מלאת חוכמה, והאנושות תיכשל בשלב הנוכחי בהגשמה של יעודה האמיתי. יעוד זה, מעצם טבעו, יכול להיות מושג על ידי האדם רק מתוך רצונו החופשי ואחריותו המוסרית העצמאית. כוחות היסוד הוענקו לו כמתת;  הם נחלתו מהעבר;  אם הוא ימשיך לפתחם הלאה, ולמען איזו מטרה יעשה כן, תלוי בו בלבד. הדרך הרוחנית של האנתרופוסופיה איננה, לכן, בבחינת "טכניקה" המיועדת לאפשר לאדם להשיג מצבי תודעה שונים בהם הוא "ירגיש טוב" עם עצמו, או ילמד לשלוט בנפשו שלו, בזולת או במאורעות חיו כדי "להצליח" בסיפוק של רצונותיו האנוכיים;  זוהי דרך המבוססת עת התפתחות מוסרית והכרתית שלמה של הישות האנושית, והיא מעוגנת בידע האדם והעולם שהוזכר למעלה, וביעודו המוסרי של האדם בבריאה. "כלל הזהב" של דרך ההתאמנות הזו מבדיל אותה בברור מדרכים רוחניות אחרות, המבוססות על שרידי ידע רוחני מזרחי מתקופות עתיקות, או על רעיונות מדעיים חומרניים ופסיכולוגיים מערביים, כלל זה מתואר על ידי רודולף שטיינר בספרו היסודי "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" (1904), כדלהלן , בנסותו להתקדם צעד אחד למען ההגעה לידי הכרת האמיתות הנסתרות, על האדם להתקדם, בעת ובעונה אחת, שלושה צעדים לקראת השלמת אופיו המוסרי. ההתאמנות הרוחנית האנתרופוסופית מיועדת למטרה אחת בלבד , לאפשר לאדם הרוצה בכך, להכשיר את עצמו להיות שותף אחראי, מוסרי, רגיש ומבין יותר בחברה ובתרבות האנושית. אין לה ולפיתוח של האגואיזם ולא כלום:  כל לימוד, כל קניית ידע לשם העשרת ידיעותיך בלבד, מטה אותך מן הדרך, מאידך, הלימוד לקניית ידע רם קידום התבגרותך לקראת התעלות האדם וקידום העולם, יקדם אותך צעד קדימה. (שם).

יישומים מעשיים

מדעי הטבע והאדם

 בבית-הספר החופשי למדע-הרוח בגיתאנום, דורנאך, ובמרכזים) אנתרופוסופיים רבים בעולם, הן בתוך העולם האקדמי והן מחוצה לו, מיושמים הרעיונות האנתרופוסופיים במחקר מדעי בכל הדיסציפלינות. רודולף שטיינר תפש את המחקרים האנתרופוסופיים כהרחבה והשלמה, ולא כתחליף למדעים המקובלים. לכן, בכל התחומים המדעיים, החוקר האנתרופוסופי מתחיל מהממצאים של המחקר המדעי המקובל, והוא שואף לחברם עם הממצאים מהמחקר האנתרופוסופי בצורה כזו, ממנה יתברר כי הרוח והחומר, החיים והנפש, יחדי', יוצרים תמונת אדם או עולם שלמה. ממחקרים אלו נוצר הבסיס המדעי עליו נשענים העוסקים בתחומי החיים השונים לאור האנתרופוסופיה , ההוראה בבתי - ספר וולדורף, ידע האדם והטבע לרפואה האנתרופוסופית, לחקלאות, לחינוך המרפא, לעבודה החברתית והארגונית, לאומנויות, וכן הלאה, בעזרת האנתרופוסופיה, המדע נחלץ מבידודו האקדמי המנותק מהחיים, והוא הופך לכוח יוצר ובונה בכל תחום. יש ביכולתו להאיר ולקדם, לא טכנולוגיה בלבד, כי אם את יצירתו החופשית של האדם גם בתחומים האנושיים והיצירתיים ביותר. רבים בזמננו חווים כי המדע הופך להיות אלים לטבע, לאנושיות, ליצירה החיה. האנתרופוסופיה רואה במדע, בכל זאת, את יצירתה העילאית ביותר של רוח האדם בזמננו. לשם כך, על כל פנים, על מדעי הטבע והאדם להיות מופרים על ידי המדעים האנתרופוסופיים.

חינוך וולדורף  / אנתרופוסופי

ב-1919 פנה אמיל מולט, מנהל בית-החרושת וולדורף אסטוריה בשטוטגרט,  ואחת מהדמויות המובילות בתנועה של השילוש החברתי, אל רודולף שטיינר בבקשה לייסד בית-ספר לילדים של פועליו. תוך חודשים ספורים התמלאה בקשתו. בכנס הייסוד של בית-הספר, אשר מנה עם פתיחתו כ-250 ילדים (וגדל תוך שנים ספורות עד ל-800 ויותר), נתן רודולף שטיינר את מחזורי ההרצאות היסודיים של הפדגוגיה האנתרופוסופית: "ידע האדם",כבסיס המדעי לאמנות חדשה של החינוך, יחד עם מתודה ופרקטיקה של ההוראה המעשית בכל המקצועות. רודולף שטיינר היה מנהלו הראשון של בית-הספר, וליווה מקרוב את התפתחותו וצמיחתו, תוך שהוא מרחיב ומפתח את היסודות המדעיים והמעשיים של אמנות החינוך. כיום מונה התנועה החינוכית של וולדורף כ-400 בתי-ספר וגנים בכל רחבי תבל, והיא מתפשטת במהירות ההולכת וגדלה מדי עשור;  במקביל מעמיק המשבר של הפילוסופיה, המדע והיישום החינוכי במערכות החינוכיות הממלכתיות והאחרות. חינוך וולדורף מציג אלטרנטיבה חינוכית מיסודותיה הראשוניים ביותר של אומנות החינוך, ועד לפרטים של עיצוב ההוראה והתכנים. במרכז עומדת התמונה האנתרופוסופית של התפתחות הילד כישות של גוף, נפש, ורוח, מלידה ועד בגרות. התמורה שעובר הילד בתקופות השונות של חייו מתוארת במחקר האנתרופוסופי בפירוט רב, ותכנית הלימודים וצורת ההוראה משתנות בהתאם משנה לשנה; מתודת ההוראה ומעל לכל נפשו של המורה עצמו, חייבים להיות חדורים בכוח המחייה של האמנויות;  החינוך, המבוסס על המדע של הישות האנושית השלמה, חייב לזרום בכיתה אל נפש הילד ככוח מרפא, החדור ברגשות העמוקים ביותר של יראת - כבוד לישות הצעירה המתפתחת;  כך חוברים המדע, האמנות והמוסריות העמוקה יחדיו ליצירה של אמנות חינוכית חדשה אשר יעדה הוא,  האדם השלם והחופשי, אשר עם הגיעו לבגרות יבחר בדרכו ובמטרת - חייו מתוך רצונו שלו, ויוכל להגשימן בעזרת מיטב כוחות הרוח, הנפש והגוף שעורר החנוך בתוכו.  ענף מיוחד של החינוך האנתרופוסופי התפתח בעבודה עם ילדים ומבוגרים הזקוקים לטיפוח נפשי מיוחד. בארץ קימים מוסדות אחדים ברוח האנתרופוסופית, וכן קהילה שיקומית שיתופית, "כפר-רפאל", שליד באר - שבע.

רפואה

הרפואה האנתרופוסופית התפתחה מתוך עבודתם המשותפת של ד"ר איטה ווגמן ורודולף שטיינר עם קבוצת רופאים בבית-החולים (היום הקליניקה על 1,שם איטה ווגמן) בארלשהיים שליד דורנאך, שוויץ. האנטומיה, הפיזיולוגיה ומדעי הטבע בכללותם מעניקים לרופא המודרני שפע עצום של פרטים מבודדים, של עובדות, לגבי הגוף האנושי ומחלותיו, אך התמונה השלמה, המקשרת ומעניקת המשמעות, של האדם כגוף החדור בנפש וברוח, חסרה. כתוצאה מכך נעלם מהרפואה כמעט לחלוטין הבסיס לשיפוט אינדיבידואלי ומודע של הרופא, לדיאגנוזה רציונלית ולריפוי מדעי, את מקומו של תהליך הריפוי האמיתי, המבוסס על כוחות הצמיחה וההתחדשות של הגוף, תופס השימוש בחומרים מסלקי סימפטומים;  ומיכון רב-עוצמה, כולל מחשבים, אמור להחליף את האינטואיציה האנושית והמדעית של הרופא ואת המגע האנושי המרפא והמטפל של האח והאחות. ההוצאות העצומות של המיכשור הרפואי והתרופות המתוחכמים, שבמיקרים רבים אינם הכרחיים ואינם יעילים, דורשים ריכוזיות גוברת של המערכת הרפואית, וזו יוצרת ביורוקרטיה ואנרכיה שאינם מאפשרים יותר לתהליך השיקומי להתנהל בצורתו הנכונה, אך הרפואה והמערכת הרפואית האנתרופוסופית איננה ענין לחובבנים ולשרלטנים. עליה לעמוד בכל הדרישות המקצועיות והמדעיות המקובלות בזמננו ובכל זאת, היא שואפת לבסס את אמנות הריפוי על ידע חדש של ה,אדם, הפתולוגיה והריפוי. הרופאים האנתרופוסופיים אינם מחוללי ניסים;  אד הם מתקדמים בהדרגה בשבעים השנים האחרונות לעמדה של שרות ציבורי, המקובל ומוכר יותר ויותר באירופה ומחוצה לה. תרומתם לחינוך המיוחד, לפסיכיאטריה, לגמילה מסמים ולהפרעות סוציאליות ידועה לאנשי המקצוע בארצות ,רבות, הרופא המעמיק, החווה את המצוקה של עמיתיו ושל חוליו ושל המערכת כולה, והמבקש אלטרנטיבה שורשית לבעיות הרפואה המודרנית, יוכל למצוא במדע הרפואה ובאומנות הריפוי האנתרופוסופית דרך של התפתחות אישית, רוחנית ומקצועית, מסוג חדש לגמרי;  והחולה יוכל להרגיש שאישיותו הייחודית ומצוקתו שלו זוכים לתשומת לב אנושית אמיתית, המבוססת על ידע והבנה של האדם: ובכך הלא תלוי הכל.

אומנויות

החל מ-1907 ועד מותו של רודולף שטיינר, ומאז ועד היום בכל המרכזים האנתרופוסופיים בעולם, ניצבים המחקר, הריפוי והיצירה האמנותיים במרכז של כל פעילות אנתרופוסופית. כל האמנויות זכו להעמקה והארה מקורית ומחדשת על ידי מדע הרוח האנתרופוסופי. עם הבניה של הגתאנום הראשון (1913 - 1922), שקדו רודולף שטיינר ותלמידיו על פיתוח של מתודה ואמנות חדשה בתחומי הארכיטקטורה, הפיסול והציור. גם הגתאנום השני, הניצב היום בדורנאך, נחשב על ידי רבים כאחת היצירות הארכיטקטוניות המודרניות החשובות של המאה ה- 20. סביב ההצגה של ארבעת מחזותיו של רודולף שטיינר, "פאוסט של גיתה בשלמותו, מחזותיו של אלברט שטפן, ועוד, התפתחה אמנות הדרמה ועיצוב הדיבור, בעבודתם המשותפת של שטיינר ומריה שטיינר פון - סיברס. ב-1924 העניק רודולף שטיינר לקהל שמנה כ-800 איש, מהם אנשי מקצוע מכל רחבי אירופה, את הקורס לעיצוב דיבור ולדרמה, המכיל עושר בלתי נדלה של הנחיות לדרמה של העתיד, החוזרת, בזכות האנתרופוסופיה, למעמדה הראוי לה בתרבות האנושית:  כמרכז של התעלות רוחנית ותרבותית, המסוגלת לחולל תמורה עמוקה בנפש האנושית. אמנות חדשה לגמרי, הצומחת כולה מתוך המחקר האנתרופוסופי בנוגע לחוקים של הדיבור והמוסיקה, היא אמנות המחול והתנועה - האוריתמיה. הכוחות המעצבים את הדיבור האנושי הם במקורם כוחות היצירה שעיצבו ויצרו את הבריאה כולה. העולם נברא על פי מאמרו של האלוהים;  גם האדם בורא את עולמותיו שלו בעזרת הדיבור. המחקר האנתרופוסופי של חוקי הדיבור האנושי מגלה מחדש את זיקותיו לישויות ולכוחות הבוראים שבעולמות הרוח. על מקורה הרוחני של המוסיקה אין צורך להרחיב את הדיבור,. המלחינים הגדולים ומאזיניהם האמיתיים יודעים זאת היטב. אך החוקיות הקוסמית הטמונה במוסיקה מתגלה רק למחקר העל-חושי, בתנועה במרחב, בעיצוב הגופני של העיצורים והתנועות, הצלילים והמרווחים באמנות האוריתמיה, הופכים חוקי הדיבור והמוסיקה הנסתרים לגלויים לעין, מפאת קוצר המקום ניתן רק להזכיר כמה מהתחומים הנוספים:  הפואטיקה והאסתטיקה בכללותה, כמדע ואמנות חדשה של היופי; השירה הקולית נוסח "וורבק" (על שמה של התלמידה שקיבלה את ההנחיות הראשוניות מרודולף שטיינר), המיועדת לחלץ את השירה האנושית מאחיזתו של הגרון הפיזי, ולפתוח אותו למרחבי - התהודה וההרמוניה של הקוסמוס;  והציור, אשר החל מ"תורת הצבעים" של גיתה והציור של כיפות הגתאנום הראשון, מתחיל לחיות מתוך חויית הצבעים האוביקטיבית של הנפש האנושית. כך הופך המדע האנתרופוסופי לבסיס חי ומעורר של האומנויות;  והשניים ביחד מעוררים בנפש את תחושת הכבוד והיראה בפני השלמות הקוסמית בה חי האדם. כאן תופשים באמת דבריו של גיתה , 'מי שיש לו מדע ואמנות - יש לו גם דת;  מי שאין לו - תנו לו דת!
 

עיצוב החברה

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, כאשר מרכז אירופה היה שרוי בתוהו כללי, נתבקש רודולף שטיינר על ידי קבוצה של אנשי רוח וציבור לפרסם ברבים את תכניתו החברתית. הגם שהיה מודע לגמרי לקשיים העצומים הניצבים בזמננו בדרכה שלתכנית כזו,החליט רודולף שטיינר להענות לבקשתם.כך החלה פעילותו בתחום זה שנמשכה כשלוש שנים (1919-1922), בספרו "השילוש של המבנה החברתי" ואחר כך במחזורי הרצאות רבים לקהל הרחב, לפועלים, תעשיינים, כלכלנים ואנשי רוח, הוא פיתח לראשונה בהיסטוריה את הרעיון של החלוקה המשולשת של הגוף החברתי לשלושה תחומי ניהול ותיפקוד עצמאיים , החיים הרוחניים התרבותיים בכללותם יופרדו מהניהול והשליטה של המדינה הפוליטית, אשר תעסוק בחקיקה, בזכויות האדם, בבטחון ובשמירת הסדר הציבורי. באופן דומה, ינוהלו גם החיים הכלכליים המעשיים על ידי המעורבים ישירות בתחומים הללו, המדינה תחדל להיות מעורבת בניהול הכלכלי והפיננסי של המשק, והאחריות לתכנון הייצור, השיווק והצריכה תועבר להתאגדויות חופשיות של היצרנים, המשווקים והצרכנים. במיגזר הרוחני, התרבותי והחינוכי, החופש והיוזמה של הפרט חייבים להיות מוכרים כגורם המכריע;  בחיים הכלכליים זוהי ההתאגדות החופשית של בעלי ענין משותף מתחומים שונים, שחייבת לנהל, בצורה קונקרטית וחיה, את השוק. ואילו המערכת המדינית והפוליטית חייבת להתרכז בנושאים השייכים לכלל, היפים להכרעה דמוקרטית של אנשים שווי - ערך וזכויות. מוסדות חדשים יווצרו, לא פוליטיים - ריכוזיים, כי אס דינמיים וגמישים, המשותפים לשלושת המיגזרים. כדי לדאוג לשיתוף - הפעולה בין שלושתם. השלמות החברתית, כך טען שטיינר, לא נוצרת מריכוזיות. אדרבה, ריכוזיות גורמת לביורוקרטיה, לתוהו ולפירוד;  בעוד שביזוריות תוליך דווקא לאחדות, הנובעת מפעולה חופשית של מגזרים עצמאיים, הרעיון של השילוש החברתי מחכה עדיין להגשמתו, בינתיים הוא מיושם ברמת הארגון, המוסד, הקהילה והמפעל. המכון ההולנדי לייעוץ ולהתפתחות חברתית, (N.P.I) מיסודו של ד"ר ליבכגוד, ידוע בעולם בעבודתו עם חברות בינלאומיות, תעשיות ומפעלים. ב"מרכז להתפתחות סוציאלית.' שליד אמרסון קולג' עוסקים בלימוד ובפיתוח של רעיונות להתפתחות חברתית ואנושית לאור האנתרופוסופיה. בקיבוץ הרדוף נעשה נסיון ליישם את ההשראה האנתרופוסופית הן בארגון של המבנה החברתי והן בחיי היומיום, במפגש האנושי של אנשים בחיים המשותפים;  במוסדות אנתרופוסופיים רבים בעולם מורגש כיום הצורך להתקדם לצורות חדשות של חיים אנושיים וחברתיים. מנסיונות ויוזמות שכאלו, המוצאים הד גובר בעולם, עשויה להתפתח בעתיד גם יוזמה חברתית מקיפה וכוללת יותר, ברוח השילוש של המבנה החברתי,

החקלאות הביו דינמית

רודולף שטיינר נתבקש ב-1924 על ידי קבוצה של חקלאים ממרכז אירופה שגילו דאגה לנוכח ההתדרדרות בבריאות של זני צמחים ובעלי חיים, להניח יסוד למדע ולפרקטיקה אנתרופוסופיים) בחקלאות. הוא עשה זאת במחזור בן שמונה הרצאות שניתנו באחוזת קוברביץ', בשלזיה. מאז התפתחה החקלאות הביו - דינמית בארצות רבות והמחקר המדעי של הנחיותיו של רודולף שטיינר מתנהל במכוני מחקר שנוסדו לשם כך. זמן רב לפני הייסוד של מדע האקולוגיה ולפני האסונות הסביבתיים הגדולים של זמננו חקר רודולף שטיינר ואיפיין את המערכת החקלאית הרצויה כמערכת אקולוגית שלמה, בה אמורים אנשים, בעלי חיים, צמחים, מיקרו - אורגניזמים, האדמה, המים והאויר, להתקיים מתוך איזון דינמי ושיווי - משקל המחקר האנתרופוסופי בקשר להשפעתם של הכוחות הקוסמיים, בזיקתם לכוכבי השבת והלכת, על פוריות הקרקע וחיוניותם של התהליכים המטבוליים באורגניזם של האדמה וממלכות הטבע, פותח כיוונים חדשים ולא ידועים עד כה לא רק בחקלאות, כי אם גם במדעי הטבע האחרים, בתזונה, בבריאות וברפואה , השימוש המעשי בכוחות אלו בחקלאות מאפשר לוותר על הצורך ברעלים ודישונים כימיים, ומקנה למוצרים החקלאים איכות ביולוגית ותזונתית גבוהה במיוחד, החקלאי הביו - דינמי יכול להפוך את מקצועו לשביל של ידע והעמקה בסודות של הקוסמוס, האדמה והאדם;  הצרכן יכול להיות משוכנע כי המזונות המסופקים לו הנם מזינים באמת;  ובזמן של הרס מתגבר של המערכת האקולוגית הפלנטרית, הופכת החקלאות לשליחות חיים וליעוד חברתי, אשר ראוי שיזכה בתמיכתם של כל אלו אשר גורלם של האדם והאדמה חשובים להם. בקיבוץ הרדוף מעובדים היום כ - 1000 דונם של פלחה ומטעים בשיטה הביו - דינמית;  בכפר רפאל מגדלים שקדים ואבוקדו ביו - דינמיים וגן-ירק מספק את התצרוכת של החברים, תנועת החקלאות האורגנית גדלה אף היא בארץ ואגודה הוקמה, בה שותפים גם המגדלים הביו-דינמיים, שמטרתה להבטיח את איכות המוצר ואת שיווקו.