רודולף שטיינר

מאת פרופ' שמואל הוגו ברגמן

מתוך דברי מבוא לספר: "כיצד קונים דעת עולמות עליונים" (הוצאת מיכאל)

המהדיר של הספר בקשני להקדים לתרגום העברי מילים אחדות, ואני קיבלתי את ההצעה ברצון, כי ראיתי כאן בשבילי אפשרות לשלם חוב של הכרת תודה לאיש אשר השפיע חזקה על חיי ועל השקפותיי. איני אנתרופוסוף ולא הייתי חבר של התנועה האנתרופוסופית, אך כששמעתי בשנת 1911 בפראג ואחר מכן בקונגרס הפילוסופי הבינלאומי הרביעי ב-בולוניה באותה השנה את הרצאותיו של רודולף שטיינר, נפתחו לפני אופקים רחבים חדשים. היה זה הזמן שבו שלטה השקפת העולם של מדעי הטבע דאז שלטון גמור על הרוחות. וכאן עמד לפני איש אשר היה בן בית במדעי הטבע שהיה מוכר כבר סמכה בתולדות מחקריו של גיתה ( goethe) במדעי הטבע ושטען שההשקפה הרווחת במדעי הטבע ואשר קנתה לה שליטה בלתי מרוסנת בדעת הקהל הרחב, היא יותר מדי צרה ומתאימה לכל היותר למקטע קטון של מציאותנו.
יתרה מזה: שטיינר טען, שכל הווייתנו הידועה והשקופה לנו, אינה אלא פראגמנטארית, שהיא קטע מהוויה יותר מקיפה ושלא נוכל להבין את עצמנו כל עוד אנו מסתפקים בנקודת מבט חלקית. מה שאנו תופסים בחושינו, אינו אלא חלק קטנטן של ההוויה הקוסמית האמיתית בה אנו חיים. בכדי להבין את מהותנו, הכרחי הוא שנשתמש בנקודת- ראייה ובקני מידה קוסמיים. חייו של האדם בין הלידה והמוות הם רק חלק של התפתחות אשר החלה זמן רב לפני הלידה ואשר תימשך גם אחרי מה שאנו רגילים לקרוא בשם מוות. עלינו לראות את התודעה הנוכחית הערה של האדם כחלק של תודעה מקיפה יותר שבה אנו שרויים. יוצא: החלק הגדול של הווייתנו ושל תודעתנו נסתר ממנו. תודעתו של האדם הקדמון הייתה אחרת מתודעתו של האדם היום ואין אתה יכול להבין את הישגיו ואת כישלונותיו של האדם הקדמון בלי להתחשב עם שינויי התודעה שחלו מאז. יחד עם זה פיתח שטיינר תורה המסבירה הסברה מתקבלת על הדעת מה היתה התכלית של שינויים אלה, של צמצום זה של אופקינו התודעתי: רק באופן זה אפשר היה שיתפתח ה"אני" הער של האדם החדש. אבל כעת שההתפתחות הזאת של האני הגיעה לשיא מסוים, חייבים אנו שוב להרחיב את תודעתנו לקראת הכרת עולמות עליונים שהיא כאת נעולה בפנינו.
אישיותו של שטיינר היתה ניתנת אז לוויכוחים סוערים. מול קומץ קטון של חסידים נלהבים עמד המחנה העצום של מתנגדיו, של שונאיו החומרניים מזה ואנשי הכנסייה מזה. ומתנגדים אלה עשו הכל כדי להשחיר את האיש בעיני הציבור.

מי היה האיש רודולף שטיינר?

שטיינר נולד ב-1861 בעיירה בדרום הונגריה, ששם שימש אביו כמנהל תחנת רכבת. (דרך אגב הידיעה המובאת בלקסיקון פילוסופי כאילו משפחתו הייתה יהודית, אינה נכונה). הוא למד בבית ספר ריאלי ובטכניון ב-וינה. השכלתו הייתה איפה השכלה של מדעי הטבע, דבר בעל חשיבות רבה להבנת דעותיו. אחרי גמר לימודיו פנה לחקירת הכתבים של גיתה במדעי הטבע. זכויותיו של גיתה במדעי הטבע הן עד היום נתונות במחלוקת. מה שמשך במיוחד את התעניינותו של שטיינר בכתבים אלה, הייתה המתודה של גיתה בחקירת הטבע, היינו החיפוש אחרי האידיאות הפועלות מאחורי הטבע הנראה לעין. תפישה זו הביאה את גיתה לידי גילוי "צמח בראשית", היינו האידיאה המתגשמת בכל מערכת הצמחים. בצאתו מן האידיאה הצליח גיתה לגלות עובדות בלתי ידועות, ואנשי המדע, עם דחייתם את ההשקפה האידיאית המונחת ביסוד חקירותיו של גיתה , היו נאלצים לקבל את העובדות שנתגלו לו: גילוי העצם הבין-לסתית בגולגולתו של האדם, ראיית כל אברי הצמח כמאניפסטאציה של גלגול מאיבר ראשוני אחד, היינו העלה, השתלשלותם של חלקי השלד של החיה , ובכללם, גם עצמות הגולגולת מחוליות השדרה וכו'. אך שטיינר היה מעוניין להפנות את תשומת הלב של החוקרים אל הצד העקרוני של דרך חקירתו של גיתה את הטבע. ההוצאה הידועה של כתבי הקלאסיקניים הגרמניים קירשנר הזמינה אותו , להוציא שם את כתביו של גיתה במדעי הטבע וההקדמות שכתב שטיינר לכתבים שאלה בשנים 1883 עד 1897 התפרסמו כתרומות חשובות ביותר להבנת המתודה המדעית של גיתה (הקדמות אלה יצאו מקובצות בכרך אחד.) ידיעתו הרבה בכבים אלה של גיתה גרמה לכך ששטיינר נקרא לארכיון גטה-שילר בווימאר והוטל עליו להוציא את כתבי גיתה במדעי הטבע בהוצאה הווימארית הגדולה. שבע שנים חי שטיינר בווימאר ושם כתב את ספרו "הפילוסופיה של החירות" שיצא לאור בשנת 1894. הספר דוחה את קאנט וכל אלה האומרים, שמאחורי העולם החושני שלנו קיים דבר שהוא לעצמו בלתי ידוע לנו לעולם. בניגוד לכך הורה שטיינר, שהעולם החושני הוא לאמיתו של דבר עולם רוחני שאינו סגור בפנינו. על השקפותיו המיסטיות רמז שטיינר בספר זה רמיזה קלה בלבד. לא היה לו , כך הוא כותב באוטוביוגרפיה שלו , עדיין אומץ הלב לדבר ברבים על כך. בווימאר חי במרכז חיי התרבות , וקשר קשרי ידידות עם מלומדים, סופרים, אמנים. הוא הוציא שבועון משלו , הוא נקרא לברלין כמרצה בבית הספר לפועלים מיסודו של קליבלנכט .

היה בן 40 שנה, כשהחליט לשבור את האלם שהטיל על עצמו ביחס לחוויותיו המיסטיות הוא נכנס אל החברה התאוסופית מיסודה של הלנה פטרובנה בלאווצקי, אשר בראשה עמדה באותו זמן האנגלייה אני בזנט. הכניסה אל החברה הזו כמוה ככריתת גט לנציגי חיי התרבות ששלטו באותו פרק זמן, ניתוק הקשרים עם ידידיו ועם החוג בו פעל עד אז. ושטיינר הטיל על עצמו, בכניסה זו, מלחמה בשתי חזיתות: נגד החומרנות השולטת מזה, אך יחד עם זה גם מלחמה נגד אלה מן התאוסופים עצמם, שנטו אל הספירטיזם, או הסתפקו לקבל את השראתם מעולם חלומי תת מודע, נגד האוקולטיזם אשר התרחק מן הבהירות והצלילות של המתודה המדעית.

התוצאה של חילוקי אלה הייתה שרודולף שטיינר נפרד בשנת 1913 מן החברה התאוסופית וייסד את החברה האנתרופוסופית, אשר הקימה את מרכזה בדורנאך (על יד באזל). את האנתרופוסופיה הגדיר שטיינר כ"שביל של הדעת, המיועדת להדריך את הרוחי שבאדם לקראת הרוחי שבעולם. היא מתעוררת באדם כצורך הלב, צורך של חיי הרגש, והיא יכולה להצדיק את עצמה רק במידה שיש בכוחה לספק צורך פנימי זה. רק אותו אדם יכול לקבל את האנתרופוסופיה , אשר מוצא בה את מה שהוא בעצמו מחפש מתוך דחף של חייו הפנימיים. לפיכך יכולים רק אלה להיות אנתרופוסופים אשר מרגישים שאלות מסויימות על טבע האדם והעולם כצורך אלמנטארי של חייהם באותו האופן שהם מרגישים את הרעב ואת הצמא". הגדרה זו של האנתרופוסופיה מדגישה את השרשים הרגשיים של השאיפה אך מן הצורך להוסיף, שהמתודה של החקירה האנתרופוסופית או כמו ששטיינר נוהג אחר מכן לומר של "מדע רוח", תובעת לעצמה מדעיות מקפידה ואינה מרשה שום הסתמכות על הרגש. אמנם הביסוס הם החוויות של ה"חוזה " או "חוקר הרוח", אך העיבוד נעשה במתודה מדעית.
דברי הקדמה אלה שלי מתכוונים לכך , להציג לפני הקורא העברי את אישיותו של רודולף שטיינר , ואין כאן הכוונה להרצות על שיטתו ועל תורותיו. אסתפק אפוא במילים ספורות על תורות אלו. האנתרופוסופיה כוללת, כמו התאוסופיה, את תורת גילגול הנשמות. גלגול אחד קשור בגלגול שבא אחריו על ידי חוק ה"קארמה", שהוא חוק של סיבתיות מוסרית שאין אדם יכול להמלט ממנו. מה שזרע בגלגול אחד, יקצור בגלגול השני. הגלגול הבא הוא ההמשך האורגני של החיים האלה, התפתחות נוספת- המשכית של הכשרים אשר רכשנו לנו בחיים אלה. אישיותו של האדם מורכבת מחלקים: הגוף החומרי, הגוף האתרי, הגוף האסטרלי, והאני. חלקים אלה מתפרדים עם המיתה, והאני של האדם שהתקשר עם הלידה, זמנית עם יתר החלקים, משתחרר מהם וממשיך את דרכו לקראת התפתחויות נוספות, ועל האני של האדם הוטל התפקיד לפתח מתוכו כוחות נוספים שעדיין לא התפתחו בו. פרטים על כך ימצא הקורא בספרו של שטיינר "גוף נפש רוח".
כשפרסם שטיינר בתחילת המאה את הספר הניתן כאן בתרגומו העברי, התקוממו חבריו, ביניהם היהודי החשוב פרידריך אקשטיין בוינה: הם טענו שאסור לפרסם את חוכמת הניסתר ברבים. אולם שטיינר היה בדיעה שהשתנו הזמנים, השתנו תנאי החיים של האנושות: המסורת של סודיות תורת הנסתר אינה יכולה לעמוד בפני מצב ההווה. אנו חיים בתקופה הדורשת פומביות בכל מקום בו מופיעה הדעת.
מתוך הלך רוח זה פרסם שטיינר אחר כך את הספר הנועז "מדע הנסתר בקוויו העיקריים"
(Die Geheimwissenscschaft im Umriss 1910)

אחרי מלחמת העולם הראשונה יצא שטיינר בתכנית פוליטית: ארגון חדש של המדינה: במקום מדינה אחידה המאחדת ומרכזת בתוכה תפקידים תרבותיים, משפטיים, וכלכליים כאחד, צריכה לבוא מדינה משולשת על ידי הפרדתם של התפקידים האלה זה מזה. במקום המדינה האחת תקום איפה מדינה משולשת : הכלכלית, הפוליטית, התרבותית. הגבולות של המדינות הללו אינן צריכים לחפוף אלה את אלה. ואפשר יהא למשל, לאחד במדינה אחת בני תרבות אחת, אף על פי שאינם אזרחי מדינה אחת מבחינה כלכלית או פוליטית. שטיינר קיווה על-ידי התכנית הזאת לרסן את כל יכולתה של המדינה, להפריד את השאלות התרבותיות-לאומיות מן הבעיות הפוליטיות והכלכליות ולמנוע בעד הבלקניזציה של אירופה על ידי הפרוגרמה של ווילסון. (פרטים על התכנית הזו פרסמתי במאמרי "השלוש כמבנה חברתי" מעברות כרך ג' תרפ"א). התכנית עוררה בזמנה ויכוח רב, אך לא היה בכוחה לעצור בעד ההתפתחות הגורלית שהביאה שואה על אירופה. כיום נלחם הדו שבועון Die Kommenden ("הבאים") המופיע בשטוטגרט בגרמניה בעד התכנית הזאת ומשתדל להראות שהיא יכולה לשמש תרופה לסבלי האנושות: סיפוק הצרכים התרבותיים של העמים, ובמיוחד של הקטנים, ויחד עם זה יצירת הגושים הגדולים הנחוצים להתפתחות הטכנית והכלכלית של האנושות היום. בלי שגופים כלכליים אלה יאיימו על העמידה ברשות עצמן של המדינות התרבותיות-לאומיות.
מן הראוי להזכיר כאן את השאיפות החינוכיות של שטיינר, שמצאו את ביטויין ביסוד בתי ספר מיוחדים. הם נקראו לראשונה "בתי ספר וולדורף" על שם בית החרושת אשר הנהיג ראשונה בית ספר מטיפוס זה בשביל ילדי פועליו. היום קיימים בתי ספר רבים כאלה בגרמניה, באנגליה, בארצות הברית, ועוד כמוכן נוסדו ביוזמתו של שטיינר, או ברוחו בתי ספר לילדים מפגרים ומקופחים על ידי הגורל (בייחוד באנגליה). שטיינר הורה גם דרכים חדשות ברפוי ובתורת הרפואה. הוא השפיע גם על החקלאות ומאבקו למען הזיבול האורגני והחקלאות הביולוגית דינאמית ידוע למומחים גם בארצנו.

שתים עשרה השנים האחרונות של חייו חי רודולף שטיינר במתיחות עצומה: הרצאות בכל רחבי אירופה , מחזור אחרי מחזור כמעט ללא הפסקה, כתיבת ספרים רבים , קורסים לאומנות תנועה חדשה (אוריתמיה Eurythmie), מחזורי הרצאות לרופאים, לחקלאים, למחנכים, המלחמה הפוליטית שהוזכרה לעיל, שיחות לאין ספור עם אנשים שבאו מכל חלקי הארץ לבקש את עצתו בעניינים פרטיים וציבוריים והבנייה של ה"גיתה אנום" מרכז התנועה בדורנאך. בינתיים גברו גם הרדיפות מכל צד, כאילו התגברו כוחות הסטרא-אחרא, הנמצאים לפי תורתו בעולם, נגדו. שיא הרדיפות היה מכוון נגד המרכז שהוקם על ידו בדורנאך, בליל סילווסטר 1922 פרצה תבערה בבניין הגיתה-אנום, שעל הקמתו שקד שטיינר עם חבריו עשר שנים, ובניין העץ שהיה גם מבחינה ארכיטקטונית מעשה ידיו, היה קורבן ללהבות בלילה אחד. את בניין הבטון שקם במקום בניין העץ שנשרף, תכנן שטיינר, אך לא זכה לראות את הקמתו. הוא מת במרץ 1925, בן 64 היה במותו. חייו היו כולם עבודה ומאבק ; הוא היה אחד המורים הגדולים של האנושות.

שמואל הוגו ברגמן